חברה בינלאומית המשווקת את סחורתה ללקוח ישראלי צריכה לצפות כי תיתבע בישראל (החלטה, מחוזי ב"ש, השופט גד גדעון):
העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש השלום באשקלון [ת"א 40351-07-20], שדחה את בקשת המבקשת לביטול היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט. המבקשת, חברה אמריקאית, עוסקת ברישום שמות מתחם ושירותי אחסון באינטרנט. המשיב רשם שם מתחם באמצעות המבקשת והקים בו אתר למכירת ציוד מיגון מפני קורונה. המבקשת הודיעה למשיב כי הפר את ההסכם עמה בכך שמכר ציוד רפואי ללא אישור, ולפיכך חסמה גישת גולשים לאתר.
המשיב תבע את המבקשת בישראל בעילות חוזיות ונזיקיות בשל הפסקת פעילות האתר. ביהמ"ש השלום התיר למשיב להמציא את התביעה למקום מושבה של המבקשת בארה"ב, לאחר שקבע כי הוכיח את התנאים להיתר המצאה לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. עתירת המבקשת לביטול היתר ההמצאה, נדחתה כאמור. מכאן בקשת רשות הערעור.
נפסק: 3 תנאים נדרשים למתן היתר המצאה מחוץ לתחום: עילת המצאה בהתאם לתקנה 500; שאלה רצינית שיש לדון בה; והיות ביהמ"ש בישראל הפורום הנאות לדון בתובענה. הנטל להוכיח את התנאים מוטל על מבקש ההיתר, אך מאחר שמדובר בשלב מקדמי, רמת ההוכחה הנדרשת מופחתת. המשיב עמד בתנאים אלה. ביהמ"ש קמא שוכנע כי תביעת המשיב ראויה לבירור נוכח קיומה של התקשרות בין הצדדים, המחלוקת בדבר קיומן של הפרות, וסמכות המבקשת לחסום את האתר באופן מיידי. אין מקום להתערב בקביעה זו.
תקנה 500(7א), שנועדה בעיקר לאפשר בירור תביעות צרכניות מול ספקים בינלאומיים, מאפשרת המצאה היכן ש"התובענה מבוססת על נזק שנגרם לתובע בישראל ממוצר, משירות או מהתנהגות של הנתבע, ובלבד שהנתבע יכול היה לצפות שהנזק ייגרם בישראל וכן שהנתבע, או אדם קשור לו, עוסק בסחר בין-לאומי או במתן שירותים בין-לאומיים בהיקף משמעותי". אתר המכירות של המשיב יועד לממכר ציוד למשתמשי אינטרנט בכל העולם, ובכלל זאת בישראל. חסימת האתר על-ידי המבקשת, אף אם ראשיתה בפעולה שבוצעה בארה"ב, התרחשה למעשה בכל מקום בעולם שבו פועל האינטרנט. נזקו הכספי של המשיב לכאורה נגרם בישראל.
המבקשת עוסקת במתן שירותים בינלאומיים. יש להניח כי היקף פעילותה מול הקהל הישראלי משמעותי, שכן היא יצרה פלטפורמה לצורך שיווק לצרכן הישראלי. המבקשת מפעילה באתרה הבינלאומי דף ייעודי ללקוחותיה בישראל. די בכך כדי להקים למבקשת ציפייה כי היא עשויה להיתבע בישראל, ככל שייגרם נזק למי מלקוחותיה הישראליים. בהסכם ההתקשרות האחיד של המבקשת קיימת תניית שיפוט לפיה כל סכסוך יתברר בבוררות בהתאם לכללי הבוררות הצרכנית של איגוד הבוררות האמריקאי. ההלכה לפיה יש לכבד תניות שיפוט זר, מתייחסת ככלל, לתניות שיפוט זר בחוזים מסחריים בין צדדים שווי כוח.
בהקשר של חוזה צרכני אחיד, הלכה והתחזקה המגמה הרואה בתניית שיפוט זר משום תניה מקפחת בחוזה אחיד, בעיקר במקרים שבהם דובר בהסכמים צרכניים, ובפרט במקרים שבהם חברה אינטרנט זרה ביקשה לאכוף על לקוחותיה בישראל תניית שיפוט זר [עניין בן חמו - רע"א 5860/16; עניין דאון - ת"צ 40940-10-16; עניין לנואל - ת"צ 10822-02-15]. מאחר שהמבקשת היא חברה זרה, המשווקת את שירותיה גם לקהל לקוחות בישראל, יש לראות בתניה בדבר מקום השיפוט והדין החל משום תניה מקפחת בחוזה אחיד.
פורום נאות לדון בתביעה - קיימים שיקולים ל"זכות" הפורום הזר. אולם, לא ניתן לומר כי מירב הזיקות נוטות בבירור ובאופן משמעותי, לטובת הפורום הזר. אשר לציפיית הצדדים באשר למקום ההתדיינות - משנפסלה תניית השיפוט אין ללמוד ממנה כמובן, לגבי ציפיית הצדדים. חברה בינלאומית המשווקת את סחורתה ללקוח ישראלי צריכה לצפות כי תיתבע בישראל. קיים אינטרס ציבורי התומך בזכותם של תושבי ישראל לברר טענותיהם בדבר פגיעה לכאורה מפעילות תאגיד בינלאומי הפועל, בין היתר, בישראל באמצעות האינטרנט, כדי לאפשר להם להתדיין בישראל. הבקשה נדחתה.