החברה מסרה לנמענים 2 אפשרויות הסרה ואין לה להלין על כך שהתובעת בחרה באחת מהן (פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופט רפי ארניה):
העובדות: התובעת טענה כי הנתבעת שלחה לה דברי פרסומת בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב - 1982. התובעת הצטרפה בעבר למועדון הלקוחות של הנתבעת וקיבלה ממנה, במשך שנים, הודעות ודברי פרסומת, במסרונים ובדוא"ל (שבהן קישורית להסרה). התובעת שלחה לנתבעת בקשת הסרה בדוא"ל (לכתובת שמפרסמת הנתבעת), אך הנתבעת שלחה לה דברי פרסומת נוספים ובכלל זה לאחר שנשלח אליה מכתב התראה מב"כ התובעת. הנתבעת טענה, בין היתר, כי היה על הנתבעת ללחוץ על לחצן ההסרה, וכי התביעה נגועה בחוסר תום-לב, כיוון שהתובעת קיבלה דברי פרסומת ברצון, במשך שנים, ואף מימשה הטבות שונות.
נפסק: התובעת הצטרפה לרשימת הדיוור של הנתבעת מרצונה. אין כל סיבה להניח שפרטי התובעת הגיעו לידי הנתבעת בדרך שאיננה כדין, ולא הובאה כל ראיה על כך. ניתן להניח שהתובעת מסרה את פרטיה בהסכמתה, ונהנתה משך שנים רבות מהטבות שונות. משלוח הודעת דוא"ל אינו דרך המלך כאשר קיים לחצן "הסר". אולם סעיף 30א(ד)(1) לחוק קובע מפורשות כי זכות הצרכן לשלוח הודעת סירוב "בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפירסומת, לפי בחירת הנמען", ואילו סעיף 30א(ה)(ג)(1) לחוק מחייב את המפרסם "למסור בדבר הפירסומת, דרך פשוטה וסבירה בנסיבות העניין" למשלוח הודעת הסרה.
בעניין בן עמי [רע"א 4704/20] נקבע כי אי שימוש בלחצן "הסר" ובחירה בדרך הודעה חלופית, מחייב מתן הסבר משכנע, שאם לא כן הדבר עשוי לשמש אינדיקציה לחוסר תום לב, עד כדי איון הפיצוי המגיע. התובעת טענה כי לא השתמשה בלחצן ההסרה מחשש לוירוסים, אולם הדברים נאמרו בעלמא, ללא כל ביסוס ביחס לאפשרות שלחיצה על לחצן ה"הסר" עשויה לסכן את פרטיותה של התובעת או להעמיד את המחשב שלה ואת מרחב הסייבר שלה בסיכון. התובעת לא הוכיחה כי אי השימוש בלחצן ה"הסר" היה ממניעים טהורים.
לא ניתן להתעלם מכך שהנתבעת מסרה את כתובת הדוא"ל שלה בדברי הפירסומת ששלחה, ואף ציינה בתקנון אתר האינטרנט שלה את תיבת הדוא"ל כמען להסרה. בכך מסרה לנמעניה שתי אפשרויות להסרה, ומשבחרה התובעת להשתמש באחת מאפשרויות אלה, אין לנתבעת אלא להלין על עצמה. אין לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין דברי הפירסומת ששלחה לתובעת במסרונים, שכן הודעת ההסרה לא נשלחה בדרך שבה נשלחו המסרונים.
לא ברור מדוע המתינה הנתבעת 3 חודשים למשלוח מכתב התראה. היה עליה לפעול מיד בעניין זה. הנתבעת כשלה בלטפל בדרישת התובעת באופן ענייני ומהיר. הנתבעת תשלם לתובעת: סך של 12,000 ש"ח עבור 28 דברי פרסומת שנשלחו לפני מכתב ההתראה, 18,000 ש"ח עבור 21 דברי הפרסומת שנשלחו לאחר מכתב ההתראה, את אגרת המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ש"ח.