אין מקום להתערב בפיצוי הנמוך שנפסק עבור כל הודעה מפרה (החלטה, מחוזי ת"א, השופטת אביגיל כהן):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א [ת"ק 31604-05-21], שקיבל בחלקה הקטן את תביעת המבקש נגד המשיב על הפרת הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, והורה לו לפצותו ב-250 ש"ח. בקשת רשות הערעור נסבה בעיקרה על סכום הפיצוי הנמוך שנפסק לזכות המבקש.

נפסק: דין הבקשה להידחות. רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות, לרבות בתביעות מכוח חוק התקשורת, ניתנת במקרים חריגים במיוחד. לגבי הטענות בנוגע לחוק הגנת הצרכן או הפרת הפרטיות, זהו אינו המקרה החריג שבו תתערב ערכאת ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות והמסקנות בפסק הדין תחומות לחזית המחלוקת שבין הצדדים הספציפיים ואין להן השלכת רוחב. ביהמ"ש אכן פסק סכום זעום עבור כל הודעה. שיקול הדעת בעניין סכום הפיצוי רחב ביותר ובלבד שביהמ"ש לוקח בחשבון את מכלול השיקולים שנקבעו בפסיקה. במקרה זה ביהמ"ש קמא בחן את כל השיקולים שיש לקחת בחשבון והגיע למסקנה כי קיימת חבות לגבי 4 דברי פרסומת, אך סכום הפיצוי צריך להיות נמוך במיוחד. אין מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות בשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית בעניין זה ולכן אין מקום ליתן רשות ערעור. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 1,500 ש"ח.