תגובה בוטה על פוסט שעוסק באלימות משטרתית היא בעלת חשיבות ציבורית (פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופטת כרמית בן אליעזר):

העובדות: התובע, קצין במשטרת ישראל, צולם בעת שעצר אזרח במהלך הפגנה. האירוע צולם בחלקו ופורסם בפייסבוק בפוסט שמתח ביקורת על התנהלות המשטרה. שמו של התובע לא הוזכר בפרסום ולא ניתן ללמוד על שמו מצפייה בו. התובע הגיש תביעות לשון הרע נגד מספר מהמגיבים לפוסט. תביעה זו עוסקת בנתבע, שהגיב לפוסט במילים "שטן של בן אדם".  

נפסק: דין התביעה להידחות. בהלכה הפסוקה נקבע כי חוק איסור לשון הרע חל גם על פרסומים ברשת, תוך התאמה לנסיבות ובהתחשב במשקלו המיוחד של חופש הביטוי ברשת, שהפכה ל"כיכר העיר החדשה", הנגישה וזמינה להבעת והחלפת דעות, לקהלים רחבים ומגוונים, ובהם אוכלוסיות מוחלשות, שבעבר זכו פחות לממש את זכותן לחופש ביטוי. בהתאמה, ובהתחשב במעמדו הרם של חופש הביטוי, באינטרס הציבורי לקיומו של שיח חופשי ברשת, ובמאפייניו הייחודיים של שיח זה, נקבע כי יש לנקוט משנה זהירות ולהימנע מפרשנות שתייצר אפקט מצנן המרתיע מפני התבטאות לגיטימית וחופשית ברשת. נפסק גם כי תגובה לפוסט פייסבוק בהחלט יכולה להוות "פרסום" כמשמעותו בחוק, הגם שנראה כי יש לבחון כל מקרה בנסיבותיו, בהתחשב בתוכן התגובה הספציפית, ובשים לב למאפיינים הייחודיים המבחינים את התגובה מתצורות אחרות של פרסום.

אף שהאמירה "שטן של בן אדם" כשלעצמה היא אמירה בוטה, שעלולה להשפיל אדם ולבזותו בעיני הבריות, הרי שבחינת הפרסום על רקע הקשרו ומאפייניו כתגובה בפייסבוק, ובהתחשב בתכלית חוק איסור לשון הרע ובאיזון החוקתי המתחייב בנסיבות העניין, מובילה למסקנה כי אין מדובר בפרסום שיש להטיל אחריות בלשון הרע בגינו. מדובר בתגובה דלת מלל, שעיקרה בהדהוד והעצמה של הפוסט המקורי, שמתח בעצמו ביקורת על התנהלות המשטרה. עצם פרסום התגובה אמנם יכול להביא להגדלת תפוצת הפרסום המקורי, אך אין זו תכליתו ואין הדבר נעשה באופן אקטיבי אלא רק בהשפעה העקיפה על פעולת האלגוריתם של הרשת החברתית. נושא הפוסט והתגובה – ביקורת ציבורית על אלימות משטרתית בכלל, ואלימות משטרתית באכיפת ההגבלות שהוטלו בתקופת הקורונה בפרט – הוא נושא בעל חשיבות ציבורית משמעותית. זהו נושא שראוי וחשוב לעורר ולעודד לגביו שיח חופשי ומוגן ככל הניתן ממגבלות וחסמים.

הבמה הטבעית והנגישה ביותר לניהולו של שיח חשוב זה היא ברשתות החברתיות, אשר בהן לכל אחד מן המשתתפים – לרבות אלו המשתייכים לשולי החברה, הרואים עצמם לא אחת קרבנות לאותה התנהלות שכלפיה מופנית הביקורת, ואשר עד לפני שנים לא רבות קולם כמעט ולא נשמע – האפשרות והזכות להביע את דעתו. הגם שהביטוי בחר הנתבע לעשות שימוש אכן בוטה, הרי שבבחינה אובייקטיבית של תוכן הפרסום, בהתחשב בטיבו ובהקשרו (תגובה לקונית הטובעת ב"ים" של תגובות דומות), נראה כי הקורא הסביר יפרשה כהבעת דעה לגיטימית ולא מעבר לכך, וסביר כי לא ייחס לה משקל מיוחד. אף אילו היה מקום למסקנה כי מדובר בפרסום לשון הרע, בנסיבות העניין היה מקום לקבוע כי הפרסום חוסה תחת הגנת תום הלב. התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך 5,000 ש"ח.