פוסט הפייסבוק הוא ביקורת צרכנית לגיטימית על חנות צעצועים (פסק-דין, שלום עכו, השופטת דנה עופר):

העובדות: תביעת לשון הרע. התובעת 1 היא בעלת חנות הצעצועים "עידן 2000" במתחם "ביג" בכרמיאל. הנתבעים הם בעל ואישה שביקרו עם ילדיהם במתחם. בעת ששהו הנתבעים בחנות אחרת, רכשה בתם (בת 6) "שעון חכם" בחנות התובעת, בעלות של 300 ש"ח, ללא ידיעתם. התובעת 1 סירבה לבטל את העסקה ואף הוזמנה משטרה בעקבות ויכוח בין הצדדים. בעקבות המקרה, פרסמה הנתבעת פוסט בעמוד הפייסבוק "ביג כרמיאל", שהוא מושא התביעה. הנתבע 2 אף הוא הגיב לפוסט.

נפסק: הפרסום שהוביל לתביעה נכנס לקטגוריית הביקורת הצרכנית: דברים שמפרסם צרכן על אודות שירות שקיבל או סחורה שרכש. דומה כי על ביהמ"ש לנהוג בזהירות רבה בטרם קביעה כי ביקורת כזו היא בבחינת לשון הרע, תוך מתן דגש לחופש הביטוי ולחשיבותה הציבורית של הביקורת הצרכנית [עניין פוגרבנוי - ע"א 5001-02-18]. הרשומה שפרסמה הנתבעת נוסחה בזהירות, בלשון מכבדת, ללא השתלחות או הכפשה. הנתבעת מתארת את אשר אירע מנקודת מבטה, ומעלה לדיון את השאלה אם התנהגות המוכרת כלפיה הייתה ראויה; כל זאת בשפה ראויה ועניינית, ללא ביטויים קשים וללא הטחת עלבונות. 

קשה לראות בפרסום זה משום "לשון הרע". אין בו כדי להשפיל או לבזות, וכל כולו נקרא ומתפרש כביקורת לגיטימית של צרכן על בית עסק, בעקבות חוויה שלילית של הצרכן. הפרסום כולו חוסה תחת הגנת חופש הביטוי, ואף אם הביקורת לא נעמה לאזניהם של התובעים, אין לראותה כפרסום לשון הרע, בשל המעמד הרם של הזכות לחופש הביטוי. אשר לדברים שפרסם הנתבע - "אסור לקנות שם נקודה!!!" - אין להוציא אמירה זו מההקשר הכללי, ויש לבחון אותה באובייקטיביות כאמירה שעולה במסגרת הביקורת הצרכנית על האירוע הנקודתי. אמירה זו אינה נתפסת כלשונה ממש, אלא כהבעת דעה של אדם בעקבות אירוע מסוים שמתואר ברשומה, תגובית אחת מבין שלל התגוביות, אשר נבלעת בתוך רחשי הדיון הכללי. 

אין לראות בפרסומי הנתבעים משום לשון הרע ודי בכך כדי לדחות את התביעה. אף לו היה לשון הרע בפרסומים, הם היו חוסים תחת הגנות החוק - אמת בפרסום ותום הלב. הנתבעת פרסמה רשומה שאינה אלא ביקורת צרכנית לגיטימית, בלשון מכובדת, ללא השתלחות מיותרת או הוצאת דיבה. כאלו היו גם התגובות שפרסם הנתבע, ביחס לתגובותיהם של חלק מהגולשים האחרים באתר. התובעים ישלמו לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח.