קיים עניין ציבורי בפרסום פרטי ביתו של המשיב בפייסבוק (פסק-דין, מחוזי י-ם, השופטת עינת אבמן-מולר):

העובדות: ערעורים על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בי-ם [ת"א 21933-11-17], שקיבל את תביעת המשיב נגד המערערים והורה להם לפצות אותו ב-18,000 ש"ח ולשאת בהוצאות בסך 5,000 ש"ח. בתביעה טען המשיב כי המערערים פגעו בפרטיותו כשפרסמו "פוטושופ" שלו ושל תמונת חזית ביתו, עם כיתוב של שם משפחתו, יחד עם תצלום אוויר ותוכנית מתאר של היישוב בו הוא מתגורר, המצביעים על מיקומו המדויק של ביתו באמצעות חיצים. הצדדים פעילים בעשייה ציבורית. המערער 2, שהקים את המערערת 1, פרסם פוסט בדף הפייסבוק של המערערת ובו ביקורת על פעילות המדינה במאהל חאן אל אחמר. המשיב הגיב לפוסט והצדיק את עמדת המדינה.

המערערים הגיבו לתגובת המשיב בדרך של פרסום הפוסט, באמצעותו ביקשו להראות כי ביתו של המשיב אינו חלק מהיישוב המאושר בו הוא מתגורר. ביהמ"ש השלום קבע כי הפרסום נעשה בניגוד לסעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. נפסק כי יש להבחין בין פרסום חזית ביתו של אדם, שממילא חשופה לעין כל, לבין פרסום פרטים אודות הבית שאינם חשופים לעין כל. נקבע כי לפרסום נלוו פרטים על הנכס שאינם גלויים לציבור, ולפיכך יש בפרסום פגיעה בפרטיות.  

נפסק: דין הערעור להתקבל ודין הערעור שכנגד להידחות. ביהמ"ש קמא מצא כי הפרסום – הכולל צילום הבית, זיהויו כבית התובע והפרטים על הבית (היותו מבנה בלתי חוקי), לרבות מיקומו המדוייק - מהווה פגיעה בפרטיות המשיב בהתאם לסעיף 2(9) לחוק. הקביעה כי בפרסום מידע על היות המבנה בלתי חוקי יש משום פגיעה בפרטיות חורגת ממסגרת הדיון שהתוו הצדדים. גם לגוף העניין אין מידע זה, כשלעצמו וגם כשהוא מצטרף לפרטים האחרים שפורסמו, נופל בגדר "ענייניו הפרטיים" של המשיב שפרסומו אסור, כפי שנקבע. אין לקבל את סברת ביהמ"ש קמא כי ציון העובדה שהבית מבנה בלתי חוקי הוא שווה ערך לפרסום החלק הפנימי של הבית, הפוגע ב"צנעת החיים האישיים", בהתאם לסעיף 2(11), כבפרשת גוטסמן [ע"א 1697/11], שכן אין לומר שפרסום פרט זה חוצה את סף האינטימיות המכניסו לגדר המונח.

הפרסום נשוא ההליך אינו רק צילום של חוץ הבית, אלא מצטרפים אליו פרטי מידע נוספים מהם ניתן לזהות את הבית עם המשיב ולהסיק על מיקומו. אין מדובר בפרסום כתובת המשיב, אלא בפרסום פרטים ויזואליים, שבאינטגרציה ביניהם ניתן ללמוד על מיקום ביתו ביישוב. בהנחה שפרסום כזה מהווה חלק מ"ענייניו הפרטיים" של אדם, בדומה לפרסום כתובתו של אדם, היה מקום לבחון האם נעשה במידע שימוש שלא לשם המטרה שלשמה נמסר. נוכח מהות המידע שפורסם - הצבעה בתצ"א על מיקום בית, שנעשתה מתוך מטרה להראות כי במקום זה הבניה אסורה לפי תכנית המתאר - האם הפרסום נעשה "שלא למטרה שלשמה נמסרה"? גם בהנחה שהתשובה חיובית, בכך לא נסתיימה הבחינה ויש לבחון קיומן של הגנות או קיומה של הסכמה (במפורש או מכללא) לפגיעה בפרטיות.

העובדה שהמשיב מתגורר בכפר אדומים גלויה וידועה והמשיב עצמו נוהג לפרסם ברשתות החברתיות צילומים וסרטונים מביתו ובקרבתו. אלא שגם אם בכך מוותר המשיב על פרטיותו בהיבטים מסויימים של חייו ומסכים לפרסום פרטים הנוגעים לביתו ומשפחתו, אין לייחס לו הסכמה גורפת לפרסום כל פרט הנוגע לביתו, ואין בהכרח לייחס לו הסכמה לחשיפת מיקום ביתו בישוב. בהנחה שהצבעה על מיקום הבית מהווה חלק מ"ענייניו הפרטיים" של אדם, ולא ניתנה הסכמת המשיב מכללא לפרסום זה, עדיין יש לבחון קיומן של ההגנות להן טענו המערערים, ובפרט הגנת סעיף 18(3) לחוק - עניין ציבורי המצדיק את הפרסום. 

הפרסום נעשה כחלק מחילופי דברים בין המערערים למשיב בפייסבוק בנוגע לבניה בחאן אל-אחמר. המשיב עוסק בפעילות ציבורית הקשורה לעניין זה. בשים לב לפעילותו הציבורית של המשיב ולנושא הדיון, חשיפת העובדה כי המשיב מתגורר במבנה בלתי חוקי היא, על פניו, לגיטימית ובעלת משמעות בשיח הציבורי שהוא מוביל בנוגע לבניה בלתי חוקית בסביבת מגוריו. צירוף תצלום האוויר ותכנית המתאר, כמו גם צילום חזית הבית רלוונטים להשגת המטרה. זיהוי מיקום הבית נעשה רק אגב חשיפת הנתונים הרלוונטיים לטיעון שהועלה כלפי המשיב ועל מנת להוכיח אותם. לו היה מפורסם, למשל, מספר הטלפון של המשיב, היה בכך משום פגיעה לא מוצדקת בפרטיות, שכן מידע זו אינו רלוונטי לטענה כי הוא מתגורר במבנה בלתי חוקי. מכלול השיקולים מוליך למסקנה כי קיים עניין ציבורי המצדיק את הפגיעה בפרטיות, חלה ההגנה שבסעיף ודין הערעור להתקבל. פסה"ד של ביהמ"ש השלום בוטל. המשיב חויב בהוצאות המערערים בסך 7,500 ש"ח.