התובעת לא הציגה תמונה מלאה של שרשור הפרסומים בפייסבוק (פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופט אבי סתיו):

העובדות: תביעת לשון הרע. התובעת טענה כי הנתבעים פרסמו עליה לשון הרע בקבוצת הפייסבוק "בית דגן של כולנו". התובעת והנתבעים מתגוררים ביישוב בית דגן והרקע לכתיבת הפרסומים הם אירועים שהתרחשו סביב מערכת הבחירות למועצה המקומית ביישוב. הנתבעים טענו כי התובעת הציגה את הפרסומים במנותק מההקשר בו הם נכתבו, ובהתעלם מכך שאין מדובר ב"פוסטים" אלא בתגובות לפרסומים של התובעת.

נפסק: הפרסומים השונים עולים כדי לשון הרע לפי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, שעה שמיוחסת בהם לתובעת התנהגות שבמהלכה הפעילה אלימות כלפי קטינה (פלונית). מוקד הדיון בשאלה האם נהנים הנתבעים מההגנות בחוק. פרסומי הנתבעות 1 ו-3 הובאו בתביעה באופן נטול הקשר. הקורא עשוי לסבור כי מדובר בפרסומים שנכתבו סתם כך נגד התובעת, אולם יש לקבל את טענת הנתבעים כי הפרסומים שלהם נכתבו כתגובות בשרשור שכלל גם פרסומים של התובעת. במשפט לא הוצג השרשור בכללותו. היה על התובעת לשמור ולתעד את כל השרשור, ובמיוחד את הפרסומים שלה במסגרתו, על מנת שיהיה בידה להציג תמונה מלאה בפני ביהמ"ש. העובדה שהדבר לא נעשה נזקפת לחובת התובעת מבחינה ראייתית.

הנתבעים הוכיחו כי היה אירוע במסגרתו הכתה התובעת את פלונית בידה. עם זאת, אין מדובר בהכרח במכה מתוך כוונה לנהוג באלימות, אלא ככל הנראה בתגובה, אולי אינסטינקטיבית, להפלת הטלפון הנייד של התובעת, ייתכן שעל ידי פלונית עצמה. בנסיבות העניין לא עומדת לנתבעים הגנת אמת בפרסום, אולם עומדת להם הגנת תום הלב, לפי החלופה הקבועה בסעיף 15(3) לחוק. בכל הנוגע להגנת אמת בפרסום, כאשר מדובר בתגובות המתפרסמות ברשת חברתית יש להחיל לגביהן סטנדרט פחות קפדני מבחינת שלמות התמונה הנמסרת בהן. במקרה זה ההגנה אינה חלה, שכן הפער בין התמונה העולה מהפרסומים לבין המציאות שהוכחה במשפט גדול מידי.

הפרסומים נכתבו כתגובות בשרשור אשר לא כולו נמצא בפני ביהמ"ש, והחלל הראייתי בעניין זה נזקף לחובת התובעת. יש לקבל את טענת הנתבעים כי קדמו לפרסומים נושא התביעה פרסומים שכתבה התובעת בהם האשימה אותם בהתנהלות אלימה. יש לראות בתגובות של הנתבעים ככאלו שמבקשות להגן על שמם הטוב, שברי כי הוא אינטרס אישי כשר שלהם. התביעה נדחתה.