הפוסטים הם ביקורת לגיטימית של לקוח שלא היה מרוצה מהשירות שקיבל (פסק-דין, שלום טבריה, השופטת ברכה לכמן):

העובדות: תביעה ותביעה שכנגד, בנוגע לעבודות נגרות שהזמינו הנתבעים מהתובעים. הנתבעים לא היו שבעי רצון מעבודות הנגרות של התובעים, ופרסמו חוות דעת שלילית בעמוד הפייסבוק של התובעים ובאתר זאפ. התובעים טענו כי מדובר בפרסום לשון הרע. הנתבעים טענו כי מדובר בביקורת לגיטימית בשפה לא משתלחת. בתביעה שכנגד תבעו הנתבעים פיצוי כספי בגין ליקויים נטענים בעבודות הנגרות שביצעו התובעים.  

נפסק: אין מחלוקת בדבר ה"פרסום". פעולה ישירה של כתיבת "סטטוס" או "פוסט" ברשת חברתית היא "פרסום" כמובנו בחוק איסור לשון הרע. מבחינת הפרסומים עולה כי מדובר בביטויים שאמנם גלום בהם פוטנציאל פגיעה במשלח ידם של התובעים, שכן בעיקרם הם מתייחסים לרמת המקצועיות שלהם, אולם אין בהם מידה רבה של חומרה. האדם הסביר הקורא את הפרסומים, בהקשר הדברים של חוויית השירות שהנתבעים קיבלו ובשים לב למקום בו פורסמו הדברים (דף הפייסבוק העסקי של התובעים המזמין את לקוחותיהם לפרסם את רשמיהם מהשירות, וכן באתר זאפ בו נכתבות ביקורות על אנשי מקצוע), מבין כי מדובר בביקורת לגיטימית, של לקוח ספציפי שלא היה מרוצה מהשירות שקיבל. על בעל מקצוע המזמין את לקוחותיו לפרסם ביקורת על השירות שקיבלו בעסקו, לצפות כי לקוחותיו ימסרו גם ביקורת שלילית. כל עוד הביקורת נמסרת בלשון נקיה וסבירה, אין לראות בה לשון הרע. 

השמעת ביקורת בכלל וביקורת צרכנית בפרט היא כלי לגיטימי. ראוי שנקודת האיזון בין חופש הביטוי לזכות על שם טוב תהיה בהטיה לטובת חופש הביטוי. אין לאפשר להשתמש בתביעה לפי החוק כאמצעי להרתעה לא לגיטימית מפני השמעת ביקורת כנה, אמיתית, לא משתלחת ובתום לב. ממילא חוסים הפרסומים תחת הגנות החוק (ההגנה לפי סעיף 15(4) לחוק וכן הגנת אמת דיברתי לפי סעיף 14 לחוק). תביעת לשון הרע של התובעים נדחתה. התביעה שכנגד בגין ליקויים בעבודות הנגרות שהגישו הנתבעים כנגד התובעים התקבלה בחלקה. נפסק כי התובעים, יחד ולחוד, ישלמו לנתבעים סכום כספי של 19,250 ₪ בתוספת מע"מ. התובעים חויבו בהוצאות הנתבעים בסך 12,000 ש"ח.