עיריית חיפה תפצה את הצלם ישראל ברדוגו בכ-100,000 ש"ח (פסק-דין, שלום חדרה, השופט יניב הלר):
העובדות: התובע, צלם מקצועי, המפרסם את צילומיו ומציע אותם למכירה, גילה כי שניים מצילומי האוויר שצילם שימשו את עיריית חיפה בחמישה פרסומים שונים, שהועלו בעמוד הפייסבוק שלה. העירייה לא רכשה רישיון בצילומים ולא נתנה קרדיט כדין לתובע.
נפסק: חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, מעניק לבעלים בזכות היוצרים זכות כלכלית ומוסרית על יצירותיו האומנותיות, לרבות "יצירת צילום". שני תצלומי האוויר נשוא התביעה הן יצירות אומנותיות מוגנות לפי החוק. הנתבעת פגעה בזכות היוצרים של התובע עת העמידה את יצירותיו לרשות הציבור חמש פעמים, מבלי שרכשה רישיון שימוש ביצירות ומבלי לתת לתובע, בשלוש מהפעמים, קרדיט ראוי.
הנתבעת הפרה את זכותו הכלכלית של התובע ביצירה שעה שפרסמה את היצירות ברשתות החברתיות בלא היתר מהתובע. המשתמשים ברשתות החברתיות נחשפו לפרסום ואף שיתפו את הפרסומים. בכך נהנתה הנתבעת מהפרסום ומההד שיצר הפרסום. בכך פגע השימוש שעשתה הנתבעת ביצירות בשוק הפוטנציאלי של היצירות המיועדות למכירה, גם בקרב קהל זה. בעידן המרשתת והרשתות החברתיות, יש בהעתקת יצירה ופרסומה בעלויות אפסיות כדי להזיק ליוצר אשר השקיע מחשבה, זמן וממון כדי ליצור את היצירה. הפרסום פוגע בנקל בערך היצירה ובשוק הפוטנציאלי שלה. הנתבעת אף הפרה את זכותו המוסרית של התובע.
לנתבעת אין הגנה בעניין הפרת הזכויות. הנתבעת היא אומנם רשות מקומית, אך אין בכך כדי להצדיק שימוש ללא קבלת רשות הבעלים, ואין בהיותה רשות כדי להפוך את השימוש שעשתה ל"שימוש הוגן" או את הנתבעת ל"מפר תמים". לנתבעת, שהיא גוף ציבורי גדול, יש משאבים על מנת להתחקות אחר קיום זכויות היוצרים, ואם לא עשתה כן אין "תמימות" בפרסום מטעמה. בפרט נכונים הדברים כאשר התובע מפרסם את תצלומיו כשעל גביהם מתנוסס ומוטבע שמו וכתובת אתרו. יש לדחות את טענת הנתבעת כי היה על התובע לקבל היתר ממניה לצלם באתריה.
עסקינן בחמש הפרות. אין לראות בפרסומים "מסכמת אחת". מבחן "המסכת האחת" אינו מבחן טכני של ספירת הזכויות המופרות, אלא מבחו מהותי – של הקשר בין הפרה אחת לאחרת. על ביהמ"ש לחפש האם יש קשר ישיר המחבר בין הפרות שונות. כאשר הקשר בין הפרסומים רופף, אף אם ההפרות הן של אותה הזכות, הרי שניתן לראות בפרסומים הפרות נפרדות. במקרה זה כל פרסום הועלה בנפרד, בלא קישור לקודמו, לכל פרסום לווה מלל אחר, וכל פרסום עומד בפני עצמו ואינו מתייחס לקודמו. המכלול מלמד כי אין כאן לא "סדרה" ולא "מסכת", אלא פשוט שימוש חוזר באותה התמונה.
התובע אינו זכאי לפיצוי נפרד בשל עוגמת נפש. הפיצוי בגין הפגיעה בזכות המוסרית כולל בחובו גם את עוגמת הנפש שחש היוצר שאינו זוכה לקרדיט ראוי כנדרש. בפיצוי לתובע עבור 5 ההפרות של זכויותיו יש להפריד בין השימוש הראשון בכל צילום לבין השימושים הנוספים בו. שקילת מאפייני ההפרות מביאה למסקנה כי על הנתבעת לפצות את התובע ב-94,000 ש"ח עבור כל ההפרות וכן הוצאות בסך של 9,400 ש"ח.