התובעת יצרה יצירה נגזרת בכך שהוסיפה סימני מגדר לתמונה (פסק-דין, שלום י-ם, השופט אופיר יחזקאל):

העובדות: התובעת היא חברה לתועלת הציבור, שמטרתה לאפשר לחיילים לקיים אורח חיים יהודי בעת שירותם בצה"ל. הנתבעת היא תחנת הרדיו גלי צה"ל והנתבע הוא כתב בתחנה. התובעת טענה כי היא בעלת זכות היוצרים בתמונה של חיילים הישנים בנגמ"ש, שצילם צד שלישי (הצלם), לאחר שהצלם העביר לה את הזכויות בתמונה. התובעת ערכה את התמונה והוסיפה לה את לוגו התובעת וכן את סימני המגדר "זכר" ו"נקבה" בסמוך למיקום החיילים בתמונה. התובעת טענה כי הנתבעים הפרו את זכויות היוצרים שלה בתמונה, כאשר פרסמו את התמונה בעמוד הטוויטר של הנתבעת, יחד עם כתבה בנושא. התמונה שפרסמה הנתבעת כללה את סימני המגדר שהוסיפה התובעת, אך לא את לוגו התובעת. 

נפסק: דין התביעה להתקבל בחלקה. הוכח כי הצלם אכן צילם את התמונה נשוא ההליך. הצלם אף העיד כי העביר את התמונה ואת הבעלות בה לתובעת ויש לקבל את עדותו. אין בעובדה כי הצלם לא יכול היה להציג את התמונה, במעמד הדיון, במצלמת הטלפון הנייד שלו, למעלה משנתיים לאחר שצולמה, כדי לפגום בעדות. חוזה להעברת זכות יוצרים טעון מסמך בכתב והתובעת צירפה מסמך לפיו העביר לה הצלם את הזכויות בתמונה. מקום בו המסמך, המתעד את ההעברה, נוצר לאחר שניתנה הסכמה בפועל בדבר ההעברה, תחשב הזכות, כזכות שהועברה, במועד מתן ההסכמה המקורית. בעת פרסום התמונה על-ידי הנתבעת היתה זכות היוצרים בתמונה בבעלות התובעת.

תוצר העריכה שביצעה התובעת בתמונה, שכללה הוספת סימני מגדר על גבי התמונה, מהווה יצירה נגזרת שיצרה התובעת, שהיא בעלת זכויות היוצרים בה. מדובר באלמנט בעל ערך עיצובי. מדובר בשינוי שנעשה בתמונה שהוא, "מעבר לטריוויאלי", הכולל אלמנט מסוים של יצירתיות. התובעת טענה גם לזכות מוסרית ביצירה הנגזרת, אולם זכות מוסרית, נוכח אופייה כזכות אישית, אינה יכולה להיות מוקנית לתאגיד. הנתבעת לא הרימה את הנטל להראות כי פרסמה את התמונה בהסכמת התובעת, במפורש או במשתמע, או כי מדובר בשימוש הוגן. אמנם, שימוש בתמונה לצורך דיווח עיתונאי יכול היה, לכאורה, להיחשב הוגן, בהתאם לקריטריונים המנויים בסעיף 19 לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007. ואולם, לפי הפסיקה, בנסיבות שבהן לא ניתן, במסגרת השימוש ביצירה, קרדיט ליוצר, לא ניתן לקבוע כי מדובר בשימוש הוגן.

הנתבעת הפרה את זכות היוצרים של התובעת ודין התביעה להתקבל נגדה. אין מקום לקבל את התביעה נגד הנתבע והתביעה נגדו נדחית. הנתבע העיד כי פרסם את הסיפור ברדיו, וכי אנשי הדיגיטל של הנתבעת הם שפרסמו את הסיפור והתמונה בטוויטר של הנתבעת. עדות זו לא נסתרה. לא הוכח כי הנתבע עוול באופן אישי כלפי התובעת. הנתבעת תפצה את התובעת ב-10,000 ש"ח וכן תישא בהוצאות בסך 1,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 1,755 ש"ח.