לשון הרע בקבוצת WhatsApp של נהגי "אגד" (פסק-דין, שלום י-ם, השופטת מירית פורר):
העובדות: תביעת לשון הרע שעניינה שני פרסומים של הנתבע על התובע. שני הצדדים הם עובדי "אגד" והפרסומים נעשו בקבוצות WhatsApp של נהגי החברה. הנתבע טען כי התובע הוא דמות ציבורית, שנבחר לתפקיד מזכיר ועד ארצי, שהזמין ביקורת לגיטימית על פעילותו מהמחנה הפוליטי המתנגד. התובע טען כי לא הוכח שהדברים אמת, לא הוצג בירור שנערך להוכחת הפרסומים וגם אם היה גרעין אמת בדברים, ההגזמות והלשון שננקטה מחזקות את ההנחה שהיתה כוונה לפגוע.
נפסק: בשנים האחרונות הפכו הרשתות החברתיות לכלי מרכזי להעברת מידע, תקשורת ופרסום. דבר המחייב את המשתמשים בהן לנקוט משנה זהירות ולהימנע מפרסום מכפיש, מעליב או פוגעני. קיים אינטרס ציבורי כי השיח הציבורי יהיה מכבד ומכובד, כי תישמרנה אמות מידה, ולו מועטות, בכל הנוגע לגבולות השיח ותיאכף באופן קפדני כל חריגה מהן. משקלו של אינטרס ציבורי זה נמצא ביחס הפוך לרמת השיח. משקל אינטרס ציבורי זה גובר על הזילות במילה הכתובה ופריצת גבולות השיח המכבד. בהגבלת השיח להתבטאות מכבדת ועניינית אין בכדי להגביל את חופש הביטוי, אלא את הביטוי הפוגעני ובכך לעודד ביטוי מהנמנעים מכך בשל רתיעה מתגובות פוגעניות [עניין זגה - תא"מ 13361-12-18].
לתובע יוחס חוסר יושר והוא הוצג כאדם שיש להיזהר ממנו. ניבולי פה הנאמרים בנסיבות מסוימות עשויים שלא להיות מובנים כאמירה עובדתית, במבחן האדם הסביר וככאלה, הם מעידים יותר על אומר הדברים. ואולם, תיאורו של התובע כעבריין רמאי ונוכל נאמרו שלא בהקשר של מריבה, ואין להבינם כמבטאים רגש שלילי בלבד. הנתבע השתמש בעלבונות וביטויים חריפים כנגד התובע. לא מדובר בפרסום ענייני אלא לגופו של אדם שעולה כדי לשון הרע אסור. הנתבע לא הוכיח את טענתו כי הדברים אמת. לנתבע לא עומדת הגנת תום הלב.
הנתבע, בהאשמות שהטיח בתובע, לא התכוון להעלות סברות, אלא העלאת טענות שבמסגרתן רצה לנטוע את הרושם כי הן מייצגות את האמת, אף שהתברר במהלך המשפט כחסרי בסיס כלל. הנתבע לא חס על כבוד התובע, כשכינה אותו בכינויים קשים במיוחד ובהם התנהגות עבריינית ולכן, לא מדובר בהבעת דעה תמימה, שעשויה היתה, אולי, לחסות בצל הזכות לחופש הביטוי, אלא בהשתלחות חסרת מעצורים המציגה את הטענות כלפי התובע כאילו היו עובדות נחרצות.
יש לדחות את טענת הנתבע כי מדובר בתביעת השתקה (SLAPP). לא מתקיימים היסודות המגדירים תביעת השתקה משלא הוכח שהתביעה הוגשה במטרה להשתיק דיון ציבורי משמעותי, או כי מדובר בתביעה שאין בה ממש. להיפך, התובע הוכיח את עילת תביעתו; לא קיימים פערי כוחות גדולים בין התובע לנתבע; ההליך הוגש בסדר דין מהיר, ולא נועד להכביד או להקשות על הנתבע. אף הסכום הנתבע נמוך מהתקרה הקבועה בחוק איסור לשון הרע בכל הנוגע לתביעה לפיצויים ללא הוכחת נזק בנוגע לשני פרסומים.
יש לקבל את טענת התובע שמדובר בשני פרסומים שונים, במועדים שונים, בפער של חודשיים זה מזה, ולכן אינם מהווים "מסכת אחת". מדובר בשתי הודעות-טקסט; שיועדו ונשלחו לנמענים רבים; עלבו בבעל-תפקיד; ריבוי-הביטויים שבהודעות, ההתייחסות האישית והתפוצה להרבה עובדים; ההקשר של ההתכתבות במאבק ועד עובדים ותפוצתה הפנימית. הנתבע לא הצטער על ההודעות ששלח ולא חשב כי התובע ראוי להתנצלות, ולו בדיעבד. הנתבע יפצה את התובע ב-30,000 ש"ח ויישא בהוצאות בסך 7,000 ש"ח.