קישור הסרה בגוף הודעת דוא"ל עונה לדרישות חוק הספאם (פסק-דין, תביעות קטנות רחובות, הרשם יניב ירמיהו):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת, מפעילת רשת "מגה ספורט", שלחה לו 9 הודעות דוא"ל פרסומיות, ללא הסכמתו ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי השיב פעמיים לכתובת הדוא"ל ממנה נשלחו ההודעות בבקשה להפסיק לקבל דברי פרסומת, אך הדבר לא הועיל. הנתבעת טענה כי התובע רכש באתר מגה ספורט ואישר קבלת דברי פרסומת באמצעות סימון התיבה המיועדת לכך. הנתבעת טענה עוד כי היה על התובע ללחוץ על קישור ההסרה בגוף ההודעות. 

נפסק: במאזן הסתברויות, לרבות בהתחשב בסמיכות מועד רכישת המוצר ומועד משלוח ההודעות, יש לקבוע כי התובע הסכים לקבל דברי פרסומת מהנתבעת באמצעות סימון התיבה הרלבנטית וציון כתובת הדוא"ל שלו. עדות התובע היתה מגמתית לצורך ההליך המשפטי. ההודעות שנשלחו לתובע עומדות בהוראות הדין בכל הנוגע לצורת ההודעה וצירוף קישור להסרה, במובן זה שדרישת תום הלב של התובע תגבר. האפשרות למשלוח הודעת הסרה על ידי לחיצה על קישור שנשלח בגוף ההודעה מקיימת אחר הוראות החוק.  צירוף קישור בגוף ההודעה למערכת הגוף המפרסם לשם הסרת הנמען מקבלת דברי דואר נוספים עונה על דרישות החוק ומאפשר למקבל דבר הדואר דרך פשוטה ביותר להסרתו מקבלת דברי הדואר. ברוח זו פסקו בתי המשפט המחוזיים ואין כל הצדקה לסטות מכך. 

האם יש מקום לקבוע כי תגובת התובע לדוא"ל באמצעות לחצן "השב" יכולה להיחשב כהודעת סירוב? בנסיבות ההליך יש להשיב על השאלה בשלילה ולא לקבל את הודעות הסירוב של התובע לתיבת הדוא"ל שלא הוכחה כמנוטרת. סעיף 30א(ד) לחוק מאפשר למקבל דבר הדואר לבחור האם הודעת הסירוב תינתן בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת. המפרסם צריך לקבוע את אופן ההסרה בכל אחת מהדרכים שנקבעו, אולם על מקבל דבר הדואר לילך באותו המתווה שנקבע, ולא לקבוע למפרסם את המתווה המתאים לו בדרך ההסרה שנבחרה. המשמעות היא שאם המפרסם קבע דוא"ל ספציפי למשלוח הודעת הסירוב, שאינו הדוא"ל ממנו נשלחה ההודעה, ומקבל דבר הדואר בחר שלא לילך בדרך זו אלא בדרך שונה, לא ניתן יהא להחשיב את הודעתו כסירוב לקבלת דבר דואר לצורך החוק.

חוק התקשורת מחייב לקבוע את אופן ההסרה בכל אחת מהדרכים המתאימות (כתב, דוא"ל, מסרון וכיוצ"ב) אך אינו מחייב את המפרסם לקבל את הודעת הסירוב ככל שמקבל דבר הפרסומת בחר לקבוע לו אופן הסרה שונה. הסיבה שבעטיה התובע בחר, לטענתו, שלא ללחוץ על הקישור 'להסרה', היא חשש מווירוסים או מתוכנות רוגלה. אלא שעדות זו נסתרה על ידי התובע עצמו, ונדמה כי מדובר בעדות מגמתית שכל כולה באה על מנת להוכיח את עילת תביעתו. התובע לא פעל בתום לב, אלא ביקש לבטל את הרישום דווקא בדרך ספציפית, ביודעו כי הנתבעת קבעה דרכים אחרות המותרות בדין. התביעה נדחתה.