קיים קשר מיוחד בין מוסד אקדמי לבין בוגריו בכל הנוגע למשלוח הודעות (פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופטת רבקה ארד):
העובדות: התובע, בוגר המרכז האקדמי רופין (הנתבעת), טען כי הנתבעת שלחה לו 19 הודעות דוא"ל פרסומיות, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, אף לאחר משלוח הודעות סירוב. הנתבעת טענה, בין היתר, כי רובן ככולן של ההודעות ששלחה לתובע אינן מהוות דבר פרסומת וכי היא שומרת על קשר עם בוגריה, כמקובל. הנתבעת טענה עוד כי התובע יכול היה להסיר עצמו על-ידי לחיצה על לחצן "הסר" בתחתית ההודעות.
נפסק: בעת בחינת השאלה האם הודעות שנשלחו על-ידי מוסד אקדמי מוכר, לבוגר שלו, יש לבדוק את מטרת ההודעות (מטרתן הדומיננטית). כאשר מדובר בהודעות שאין מטרתן לעודד רכישת מוצר או שירות או עידוד הוצאת כספים בדרך אחרת, אלא בהודעות שנשלחו אל הבוגר בעניין כנסים, אירועים ומפגשים הנוגעים למוסד האקדמי ולהכשרתו המקצועית של הבוגר, הרי שהנטיה תהיה שלא לראות בהודעות אלה משום דבר פרסומת, גם בהתחשב כי מדובר בשולח שאינו גוף מסחרי [עניין בן-עמי - רע"א 1226/17].
ההודעות נשלחו אל התובע מהמוסד אקדמי בו למד לימודי תואר ראשון. ההודעות בעלות תכנים מגוונים שרובן המכריע מגשים את הרציונל שעמד בבסיס הקביעה בעניין בן עמי בדבר הקשר המיוחד של מוסד אקדמי עם בוגריו, שביהמ"ש העליון הביע עמדתו שלא לשם מניעת הודעות מסוג זה חוקק סעיף 30א. בחלק קטן של ההודעות סממנים פרסומיים החורגים משמירת הקשר של המוסד עם בוגריו. הודעות שעניינן בכנס בוגרים והזמנות ליריד תעסוקה, מגשימות במובהק את הקשר בין המוסד האקדמי לבוגריו, אין בהן סממנים פרסומיים ולא ניתן לראות בהן "דבר פרסומת". גם ההודעות שעניינן בהרצאות שונות של מרצי הנתבעת בעלות כספית נמוכה מאוד אין לראות כדבר פרסומת. שונים הדברים בהודעות הנוגעות להשתלמויות שונות, רובן בעלויות גבוהות, ובתחומי עניין שאינם קרובים לתחום לימודי הבוגר. אלה הודעות בעלות רכיב דומיננטי של דבר פרסומת ורובן אף מעוצבות בהתאם.
הנתבעת לא התייחסה בכתב ההגנה להסכמה של התובע, והתמקדה בטענה כי לא מדובר בדברי פרסומת. בנסיבות העניין ניתן להניח כי פרטיו של התובע נמסרו לנתבעת במהלך לימודיו האקדמיים ולכאורה ניתן לשלוח הודעות גם ללא הסכמה ראשונית, בהתאם להוראות סעיף 30א(ג) לחוק. גם אם התקיימו כל התנאים הקבועים בסעיף, והנתבעת היתה רשאית לשלוח דברי פרסומת ללא הסכמה ראשונית, אזי יש לראות בתובע כמי שנתן לנתבעת הודעת סירוב עם סיום לימודיו האקדמיים אצלה. לפיכך, משלוח 4 ההודעות הנחשבות כפרסומיות נעשה בניגוד להוראות החוק.
התובע לא השתמש בלחצן "הסר", כשנקבע כי יהיו מקרים בהם ניתן יהיה לראות הימנעות מהשימוש בלחצן "הסר" משום שימוש בזכות שלא בתום לב. נראה כי כאשר מדובר בהודעות שנשלחו מהמוסד האקדמי בו למד התובע, מוסד המוכר לו היטב, כאשר בכל אחת מהן, ללא יוצא מן הכלל, הופיע לחצן "הסר", לא היתה מניעה של ממש לעשות בו שימוש וגם התובע לא טען כי חשש לעשות שימוש בלחצן "הסר". הנתבעת תפצה את התובע ב-1,500 ש"ח ותישא בהוצאות בסך 1,200 ש"ח.