הנתבעת, כגוף ציבורי גדול, היא בעלת משאבים להתחקות אחר זכויות היוצרים בצילום (פסק-דין, שלום ת"א, השופט עדי הדר):

העובדות: התובע, צלם במקצועו, טען כי הנתבעת הפרה את זכויות היוצרים שלו בפרסום צילום שהוא בעל הזכויות בו (של מתחם קבר רחל). הנתבעת טענה לטעות נקודתית מצערת בעמוד הפייסבוק האישי של השר (דאז) אריה דרעי. 

נפסק: התמונה שצולמה בקבר רחל היא יצירה אמנותית מקורית כהגדרתה בסעיף 1 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. הנתבעת הודתה בפרסום התמונה ואף כינתה את הפרסום "שגגה מצערת". הגנת השימוש ההוגן אינה עומדת לנתבעת. אמנם הפרסום נעשה על-ידי משרד ממשלתי, ללא כוונת רווח, אך אין בכך כדי להצדיק שימוש ללא קבלת רשות הבעלים לכך. לתובע הזכות לשלוט על השימוש ביצירתו ולהפיק ממנה את הרווח הכלכלי הנובע משליטה זו. הנתבעת פרסמה את היצירות ברשת החברתית, המשתמשים ברשת החברתית שיתפו את הפרסומים וסימנו שאהבו את הפרסום. בכך נהנתה מהפרסום ומההד שיצר הפרסום. בכך פגע השימוש שעשתה הנתבעת ביצירה בשוק הלקוחות בכוח של היצירה שהתובע העמיד למכירה [עניין הסוכנות היהודית - ת"א 57923-10-19].

יש לדחות את הטענה להגנת מפר תמים לפי סעיף 58 לחוק. לא הובאה תשתית ראייתית לבסס טענה זו. בדומה לעניין הסוכנות היהודית, לא ידוע אם התמונה הועתקה מאתר התובע או ממאגרים "חינמיים" שכביכול העתיקו את התמונה מאתר התובע. כפי שנקבע בעניין הסוכנות היהודית, אף אם התמונה מצויה במרשתת, אין בכך כדי לפגוע בצורך של המפרסם לבחון האם זכות היוצרים של היצירה מוגנת. אין בעצם הימצאות התמונות במרשתת, כדי להקים הגנה לנתבעת [עניין ד. איתן - ת"א 53689-10-17]. הנתבעת היא גוף ציבורי גדול ויש ברשותה משאבים על מנת להתחקות אחר קיום זכויות היוצרים והיא אינה יכולה להסתמך על הנחות בדבר אי קיום זכות יוצרים [עניין שוורצנברג - ת"א 17253-02-18].

מדובר בתמונה אחת, ללא צורך בהשקעת משאבים מרובה כפי שהיה בעניין הסוכנות היהודית, שם התמונות צולמו ממסוק, וללא נתונים לגבי היקף החשיפה של התמונה. הנתבעת תפצה את התובע ב-14,000 ש"ח, פיצוי הכולל את הזכות הכלכלית, הזכות המוסרית ועוגמת נפש. הנתבעת תישא גם בשליש מסכום האגרה ובשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח.