המשטרה אינה צריכה להניח מראש כי כל טלפון חכם הוא מחשב עסקי (החלטה, מחוזי חיפה, השופט נאסר ג'השאן):
העובדות: ערר על החלטת ביהמ"ש השלום בחיפה [ה"ת 17982-07-21] בבקשת העורר להחזרת תפוסים. ביהמ"ש השלום הורה על החזרת מכשיר טלפון של העורר, שהוחזר לו בעקבות ההחלטה. הערר הוא על ההחלטה ("מבלי לקבוע מסמרות") כי תפיסת המכשיר והחדירה לתוכנו היו כדין. נגד העורר נפתחה חקירה בחשד לביצוע עבירות לפי פקודת הרוקחים וחוק העונשין, במסגרתה נתפס מכשיר הטלפון שלו. המשטרה חדרה לתוכנו של הטלפון לפי צו שיפוטי. טענתו העיקרית של העורר היא כי מכשיר הטלפון הוא "מחשב" מוסדי, עליו חלות הוראות מיוחדות מכוח פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)(נוסח חדש), התשכ"ט - 1969, ולפיכך תפיסת המכשיר נעשתה שלא כדין ויש לפסול את הראיות שהופקו ממנו.
נפסק: דין הערר להידחות. בקשת העורר היא להחזרת תפוס. התפוס הוחזר ובכך מיצתה הבקשה את עצמה. טענת העורר כי אף שהמכשיר הוחזר יש להכריע כבר עתה בחוקיות הצו ובחוקיות התוצרים שהופקו, כחלק מהגנתו של העורר בהליך הפלילי, דינה להידחות, וזאת אף אם היה טעם בטענת העורר לפיה מדובר ב"מחשב מוסדי" וכי תפיסתו לא היתה כדין. המקרה אינו מצדיק בחינת קבילות הראיות בשלב שבו טרם הסתיימה החקירה וטרם הוחלט להגיש כתב אישום. בקשת העורר נועדה להקדים את המאוחר. היא נועדה להקדים את בירור שאלת קבילות הראיות, כאשר אין בידי ביהמ"ש כעת את אותם כלים שיעמדו בידי ביהמ"ש שידון בהליך העיקרי.
הרשות החוקרת תפסה מכשיר סלולרי כשהיא מתייחסת אליו כאל מחשב רגיל. להבדיל ממחשב המוצב בעסק, שמהווה חלק מהציוד של העסק, אשר ברור שהוא משמש את העסק, טלפון סלולרי עשוי להיות כלי דו-שימושי ואין זה מובן מאליו כי הוא משמש את העסק. סעיף 32(ב) לפקודה נועד להגן על עסקים מפני תפיסת מחשבים, בעיקר על מנת שלא לשבש את עבודתם. כוונת הסעיף היא למנוע שיבוש עבודות העסק ולפיכך נקצבו לוחות זמנים להשבת המחשב. במקרה זה, נתפס טלפון של חשוד ביבוא חומרים אסורים, שלא טען כי הטלפון משמש אותו לעסקו. הוצא צו שיפוטי לשם חדירה לטלפון. אילו הרשות החוקרת היתה נוהגת במכשיר זה כמחשב של עסק, מבלי שמחזיק המכשיר טען זאת לאורך שתי הודעות שמסר, ומשיבה את הטלפון לידי העורר עד לקבלת צו, היה הדבר עלול לסכל את החקירה.
ביהמ"ש אינו סבור כי בכל פעם שבו מגיעה המשטרה לחקירת חשוד, לאחר הוצאת "צו חיפוש ותפיסה רגיל", המתייחס למכשיר סלולרי, יש להניח מראש כי מדובר במחשב עסקי שבלעדיו העסק אינו יכול לפעול. החלת כלל זה על כל טלפון סלולרי של "עוסקים" עלול להקשות על הרשות החוקרת. צדק ביהמ"ש קמא משמצא, "מבלי לקבוע מסמרות בעניין", שעל פניו לא נפל פגם בעבודת המשטרה. ככל שנפל פגם ראוי כי פגם זה יתברר בבוא היום לאחר שביהמ"ש יעמוד על חומרתו ויאזנו עם אינטרסים אחרים. אפילו יסתבר כי המשטרה טעתה והתייחסה לטלפון נייד כאל "מחשב רגיל", וכי הטלפון נתפס שלא כדין, הדבר לא מביא בהכרח לפסילת הראיה. אפילו שובשה עבודות העסק, הרי חדירת לתוכן המחשב נעשתה כדין לפי צו. משכך, החדירה למכשיר של העורר לא פגעה בזכויות מהותיות או בזכויות יסוד של העורר.