בקשת רשות ערעור על תביעת לשון הרע ביחס לפרסום בקבוצת וואטספ (פסק-דין, מחוזי חיפה, השופטת ישראלה קראי-גירון):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בחדרה [ת"ק 48818-12-19], שדחה את תביעת המבקש לחייב את המשיבה לפצותו בגין פרסום שכתבה בקבוצת ה-WhatsApp של תושבי היישוב חרמש. הפרסום נגע לכלבה של המשיבה. ביהמ"ש קמא קבע כי המבקש לא סתר את טענת המשיבה כי רעייתו השליכה שקיות אוכל לכלבה של המשיבה, שבתוכן עצמות עוף, וכי כל בעל כלבים יודע שהדבר עשוי להזיק לכלבים. לפיכך קבע ביהמ"ש קמא כי עומדת למשיבה טענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום וכי היה בפרסום עניין ציבורי. מכאן בקשת רשות הערעור. 

נפסק: דין הבקשה להתקבל. פסה"ד בביהמ"ש קמא ניתן מבלי שהיו בפניו ראיות מספיקות לקבוע את שקבע בפסק דינו. פסה"ד עוסק בטענות שכלל לא הועלו בכתבי הטענות שבפניו. הקביעה באשר לפגיעה בכלבת המשיבה נקבעה מבלי שהובאו ראיות מספקות לכך, תוך חריגה מכתבי הטענות. פסק-הדין שניתן יבוטל והדיון יוחזר לביהמ"ש קמא, כדי שידון בהליך רק על סמך כתבי הטענות. המשיבה תישא בהוצאות המבקש בסך 700 ש"ח.