מחיקה על הסף של תביעת השתקה בשל פוסט בפייסבוק (פסק-דין, שלום בת-ים, השופט עזריה אלקלעי):

העובדות: תביעת לשון הרע. התובעים, קבוצת אורון והמנכ"לים המשותפים בה, טענו כי הנתבע פרסם עליהם לשון הרע בפייסבוק, כאשר הוא מייחס להם מעורבות ביחסי שחיתות וקבלת טובות הנאה שלא כדין מגוף ציבורי. הנתבע הוא תושב להבים וחבר מועצת להבים. התביעה עוסקת בפוסט שפרסם בעמוד הפייסבוק הקהילתי של להבים. הנתבע טען כי מדובר בתביעת השתקה, שכל מטרתה להטרידו ולהפחידו מפרסום דברי ביקורת על עניינים ציבוריים במועצה המקומית. 

נפסק: מיקוד פסה"ד בשאלה האם מדובר ב"תביעת השתקה" (SLAPP) והאם יש מקום לסלק אותה על הסף מטעם זה בלבד. אף שדוקטרינת תביעת השתקה אינה מעוגנת בדין הישראלי, מושג זה מצא ביטוי והתייחסויות לא מועטה בפסיקה בשנים האחרונות. בבואו של ביהמ"ש לבחון האם אכן מדובר בתביעת השתקה, הוא נדרש לבחינת מספר רב של קריטריונים, לרבות שאלת היות העניין בעל חשיבות ציבורית, סיכויי ההליך, והיות דרישת הפיצוי גבוהה ולא פרופורציונלית. 

תביעות SLAPP מתאפיינות בכך שפערי הכוחות הכלכליים בין הצדדים בולטים, התביעות מוגשות בסכום מופרז שאין לו אחיזה בדין ובפסיקה, וכוללות טענות סרק עובדתיות ומשפטיות, שנועדו להתיש את היריב מעצם הצורך להתמודד עמן. הגשת תביעה מסוג זה מאותתת לכל מי שרוצים להביע דעות במרחב הציבורי לגבי אותו מוצר או עסק, כי עדיף להם לבלום את מוצא פיהם או עטם, שמא יבולע להם ולכיסם מידי אותו "ענק" ושכירי החרב שלו. בדרך זו מבקשים בעלי הכח הכלכלי, ומצליחים לעתים קרובות, למנוע ביקורת ציבורית על טיב השירות או המוצר שהם מספקים [עניין סרנה (מחוזי) - ע"א 15267-09-17].

נקבע כי הקריטריונים המאפיינים תביעת השתקה הם: תביעה או איום שבאים בעקבות השתתפות בשיח פומבי ובנושא שיש בו עניין ציבורי. הפרסום שבגינו הוגשה התביעה יכול שייגע בכל עניין שיש לציבור תועלת בידיעתו; תביעה שעצם הגשתה ובירורה עלולים להטיל אפקט מצנן על נכונותם של הנתבע או אחרים להשתתף בדיון ציבורי; פערי הכוחות בין הצדדים; תביעות בסכום מופרך; תביעות המאופיינות בטענות סרק עובדתיות ומשפטיות, הנסמכות על עילה גבולית ובחלק מהמקרים מופרכות ומשוללות סיכוי [עניין סרנה (עליון) - רע"א 1688/18; עניין בוגבו ישראל - ת"א 12217-12-16]. אין צורך להוכיח כוונה סובייקטיבית של הנתבע לייצר אפקט של "השתקה".

חופש הביטוי הוא מהחשובים שבזכויות האדם. הזכות להתבטא באופן חופשי ולהשתתף בשיח האזרחי היא מהתנאים לקיומה של חברה דמוקרטית. תביעת השתקה אינה מאיימת אך ורק על חופש הביטוי של הנתבע הספציפי, אלא היא עשויה לגרום לכך שמשתתפים רבים אחרים בשיח הציבורי "יכנסו" בעל כורחם למעגל ההרתעה, וימנעו מלצאת נגד התובע. ה"אפקט מצנן" שנוצר, יש בכוחו להשפיע על כל מי שעשוי לשקול בעתיד למתוח ביקורת על אותו התובע, ולא רק על הנתבע הבודד. אפקט ההרתעה פועל ביתר שאת על אזרחים בודדים, כמו למשל פעילים חברתיים או בלוגרים, המעוניינים להתבטא בפלטפורמות ציבוריות למיניהן, ואין מאחוריהם את הגיבוי המשפטי והכלכלי שמספק, למשל, עיתון לעיתונאים עובדיו.

הגם שאין בחוק הישראלי מנגנון ייחודי מסוג Anti-SLAPP, קיימים בדין כלים שעשויים לבוא במקומו, כגון סמכות ביהמ"ש לסילוק תביעות על הסף במקרים של שימוש לרעה בהליכי משפט או של הגשת תביעה קנטרנית וטורדנית לפי סעיפים 41 ו-42 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. לאחר כניסתן לתוקף של התקנות החדשות, במקרים המתאימים ניתן יהיה לסלק תביעה על הסף, באם יראה לביהמ"ש כי יש בהליך כדי להטריד בעל דין בהליך שאינו ראוי והוגן, תוך שימוש לרעה בהליך משפטי. 

בתביעה זו מתקיימים כל התנאים המלמדים כי מדובר בתביעת השתקה, לרבות האפשרות להטלת אפקט מצנן וסכום תביעה מופרך (תביעה בסך 5 מיליון ש"ח שהועמדה על סך של 2 מיליון ש"ח), פערי הכוחות בין הצדדים (חברה ציבורית ומנהליה מול עובד שכיר ברשות ממשלתית), וטענות תביעה בעלות סיכוי קלוש להתקבל (דברי הנתבע באים במסגרת חופש הביטוי ואין מדובר בלשון הרע). יש למחוק את התביעה על הסף. התובעים ישלמו לנתבע את הוצאות התביעה בסך 100,000 ש"ח.