פיצוי עבור פרסום פוגעני כלפי עו"ד בעמוד פייסבוק (פסק-דין, שלום י-ם, השופט אלעזר נחלון):

העובדות: תביעת לשון הרע שעניינה בפוסט שפרסם הנתבע על התובע בדף הפייסבוק שהוא מנהל. התובע, עו"ד במקצועו, פנה לנתבע בעבר במטרה לבחון אפשרות להגיע להסדר בתביעה שהגיש הנתבע נגד לקוח של התובע ואחרים. לבסוף הוגש באותה תביעה כתב הגנה יחיד מטעם כלל הנתבעים באותו הליך, שיוצגו על-ידי עו"ד אחר שאינו התובע. בפוסט טען הנתבע, בין היתר, כי התובע התיימר לייצג בתיק במטרה להוציא ממנו מידע. לפוסט צורפה תמונת התובע וצילום מוקטן של חלק מתכתובת ווטסאפ בין הצדדים.

נפסק: אין מחלוקת כי הנתבע פרסם את הפוסט. הרשומה שפרסם הנתבע כוללת דברי לשון הרע ביחס לתובע: ברשומה ייחס הנתבע לתובע אי-אמירת אמת, בכך שטען כי הוא מייצג מישהו בעוד שכביכול הוא לא ייצג אותו בפועל, והתנהלות לא אתית בקשר לכך. הנתבע ציין כי פניית התובע אליו הייתה אמתלה לניסיון להוציא מידע, וקישר בין התובע ובין עו"ד אחר שלטענת הנתבע שיקר על דוכן העדים והפר הוראה חוקית. הנתבע גם ייחס לתובע איום כלפיו. דברים אלה עשויים לבזות את התובע ולפגוע במשלח ידו ובמקצועו.

הנתבע זנח את טענתו לקיומה של הגנת "אמת בפרסום", ולא בכדי. הנתבע לא הוכיח כי התובע פנה אליו באמתלה ושלא בשם לקוח שאותו אכן ייצג באותו שלב, כפי שמסר לו. אף הוכח במידה הנדרשת במשפט אזרחי כי ההיפך הוא הנכון, וכי התובע אכן פנה לנתבע על מנת לבחון עניינית אפשרות להגיע להסכמות בינו ובין לקוחו באותה עת. הנתבע אף לא ביצע את הפרסום בתום לב. עם זאת, הפרסום בדבר "איום" מצד התובע הוא שונה וחוסה תחת הגנת תום הלב. 

בשים לב לכך שניתן לומר בדוחק שהנתבע האמין מבחינה סובייקטיבית באמיתות הפרסום, אין לפסוק פיצוי לשם הגשמת התכלית העונשית. המוקד צריך להיות בפסיקת פיצוי תרופתי, שיהיה בו כדי להשיב ככל הניתן את מצבו של התובע לקדמותו, ואשר באופן עקיף גם יביא להרתעה מפני פרסום נמהר ובלתי מידתי שנזקיו כבדים. הנתבע יפצה את התובע ב-30,000 ש"ח ויפרסם בדף הפייסבוק רשומה המתייחסת אל פסק-הדין. נפסקו הוצאות בסך 5,000 ש"ח.