ביהמ"ש העליון נדרש לראשונה לסוגיית גילויים של נתוני מיקום בהליכים אזרחיים (פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים עמית, מינץ ווילנר):

העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד [ת"א 29822-08-18], שקיבל את בקשת המשיב למתן צו לחברת הסלולר של המבקשת 1, לשם קבלת נתוני איכון של הטלפון הנייד שלה. בשנת 2017, בהיותה חיילת, המבקשת הותקפה מינית על-ידי המשיב, שהורשע בפלילים בשל כך. המבקשת ואמה (המבקשת 2) הגישו תביעה נזיקית נגד המשיב לפיצוי בגין האירוע. בתביעתה טענה המבקשת, בין היתר, כי היא אינה מרבה לצאת מביתה.

המבקש הגיש לביהמ"ש המחוזי בקשה לקבלת נתוני האיכון מהטלפון הנייד של המבקשת, החל ממועד האירוע. לטענתו, צו האיכון עשוי להשפיע על הערכת נכותה של המבקשת והוא חיוני להכרעה בתביעה. המבקשות התנגדו לבקשה וטענו, בין השאר, כי מדובר בצעד דרסטי וכי טרם נקבע בפסיקה אם בית משפט הדן בהליך אזרחי רשאי ליתן צו איכון. ביהמ"ש המחוזי נעתר לבקשה למתן צו איכון ביחס ל-18 חודשים מסוימים, שכן זה עשוי לתרום לבירור המסכת העובדתית הרלוונטית לתביעה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור.

נפסק: יש לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור לפי רשות זו. יש לקבל את הערעור. מאגרי המידע בהם נשמר מידע מדויק על תנועות הפרט, כגון אלה שמנהלות חברות סלולר או שירותי רכב, טומנים בחובם פוטנציאל רב לקידום חקר האמת בהליכים משפטיים. לא אחת, שימוש במידע האצור במאגר נתוני מיקום עשוי לסייע לפתרונן הצודק והמהיר של מחלוקות עובדתיות שונות. אולם, אליה וקוץ בה. בה בעת שחשיפת נתוני מיקום עשויה לתרום רבות לחקר האמת, הרי שחשיפה מעין זו ללא הסכמת מושא המידע עלולה לפגוע באופן קשה מאד בזכות לפרטיות – זכות שזכתה לעיגון חוקתי.

אין צורך להכביר מילים על חשיבותה של הזכות לפרטיות. בפרט, הפגיעה הטמונה בגילוי נתוני מיקום באה לידי ביטוי בעצם חשיפת תנועותיו של הפרט והיותן מושא לתשומת לבו של אדם אחר. נתוני מיקום עשויים ללמד רבות על אורחות חייו ומאפייניו של מושאם, כך שחשיפתם לזולת עשויה אף להסב לו נזקים של ממש במגוון תחומים. פוטנציאל הפגיעה הטמון בחשיפת נתוני מיקום מחייב לנקוט גישה זהירה ומדודה בגילוי נתונים אלה, וזאת חרף תרומתם האפשרית לחקר האמת
בהליכים משפטיים. 

ביהמ"ש העליון טרם נדרש לסוגיית גילויים של נתוני מיקום בהליכים אזרחיים. ככלל, נטו הערכאות הדיוניות להיעתר לבקשה למתן צו איכון, רק כאשר זה נועד להוכיח טענה קונקרטית, הרלוונטית להוכחת סוגיה מהותית השנויה במחלוקת בין הצדדים, שעניינה במקום בו שהה בעל דין. מקור לסמכותו של בית משפט הדן בהליך אזרחי להורות על חשיפת נתוני מיקום ניתן למצוא בשני אפיקים דיוניים. האחד הוא הסמכות הנתונה לביהמ"ש להורות על הליכי גילוי ועיון במסמכים. נתוני המיקום שמורים אמנם במאגרי חברת הסלולר, אך יש לראות בהם כמצויים "בשליטת" בעל המכשיר שלגביו מבוקש צו האיכון. האפיק השני הוא תקנה 69 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. התקנה מסמיכה את ביהמ"ש לזמן את חברת הסלולר לתת עדות בהליך ולהורות לה להציג את נתוני המיקום שברשותה. במישור שיקול הדעת לבחינת הבקשה אין כל הבדל מהותי בין שני האפיקים.

בקשה למתן צו איכון מגלמת בחובה מופע מובהק של גילוי מידע אשר יש בו כדי לפגוע באופן ממשי בפרטיות של מושא המידע המבוקש. במסגרת האיזון שבין מידת הרלוונטיות של צו האיכון המבוקש ובין פגיעתו בזכות לפרטיות, על בית המשפט לבחון אם יש בנתוני המיקום כדי לתרום להכרעה ברורה בסוגיה עובדתית קונקרטית השנויה במחלוקת בין הצדדים, ונמצאת בליבת הסכסוך. במסגרת הניסיון לצמצם את הפגיעה בזכות לפרטיות לכדי מינימום הכרחי, ייטה ביהמ"ש לקבל בקשה לגילוי נתוני מיקום אך ביחס למשך זמן מוגדר ומצומצם ככל הניתן. במקרים המתאימים, יבחן ביהמ"ש אם ניתן להוסיף ולצמצם את הפגיעה בפרטיותו של מושא נתוני המיקום באמצעות מתן אפשרות להשחרת נתונים שהוא אינו חפץ בגילויים.

יישום אמות המידה הללו על נסיבות המקרה מוביל לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי ולהורות על ביטול צו האיכון. ביהמ"ש המחוזי היה מוסמך להוציא את צו האיכון, אך לא היה מקום להיעתר לבקשת המשיב במישור שיקול הדעת. באיזון הכולל בין מידת הרלוונטיות ובין הפגיעה המובהקת בפרטיות המבקשת, יש למנוע את גילוי הנתונים המבוקשים. קשה להלום צו כה גורף כפי שנתבקש וניתן על ידי ביהמ"ש המחוזי. אפילו בהליך פלילי, כאשר אל מול אינטרס נפגעת עבירת מין עומד האינטרס הנעלה של חקר האמת וזכות הנאשם להתגונן, בתי המשפט מאזנים בזהירות בין האינטרסים הנוגדים. אם כך בהליך פלילי, על דרך של קל וחומר בהליך אזרחי.