הערעור הוגש באיחור. פסה"ד הומצא כדין באמצעות מנגנון "הודעה באתר" (החלטה, עבודה ארצי, הרשמת אפרת קוקה):

העובדות: בקשת המשיבה למחיקת ערעור המבקש מפאת איחור בהגשתו. המבקש סבר כי הגיש את הערעור במועד, ולחלופין עתר להארכת מועד להגשתו. ברקע עומדת תביעה שהגיש המבקש לבית הדין האזורי לעבודה נגד המשיבה, לתשלום זכויות שונות בגין תקופת העסקתו וסיומה. בפסה"ד שניתן נדחתה מרבית תביעת המבקש. המבקש הגיש ערעור לביה"ד הארצי בחלוף למעלה מ-7 חודשים ממועד פסה"ד. המבקש טען כי פסה"ד לא הומצא לו מעולם וכי אין בצפייה היזומה בפסה"ד ב"נט המשפט" משום המצאה כדין.

נפסק: ערעור המבקש הוגש באיחור ניכר ויש לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשתו. המבקש, שהוא עורך דין, ייצג את עצמו בהליך לפני ביה"ד האזורי במשותף עם עו"ד ממשרדו. בהתאם לנתונים במערכת נט המשפט, פסה"ד נשלח הן למבקש עצמו והן לעו"ד ממשרדנו, באמצעות 'הודעה באתר', לפי תקנה 497ג(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. במערכת תועדו גם צפיות של המבקש והעו"ד הנוסף בפסה"ד. נוסח התצהיר שהגיש המבקש אינו עונה לנוסח הנדרש לפי תקנה 497ג(ג2), משום שלא הוצהר במסגרתו במפורש שההודעה על פסה"ד לא הגיעה אל כתובת הדוא"ל שהמבקש מסר לביהמ"ש. אין די בתצהיר שהגיש המבקש לביה"ד על-מנת לסתור את המצאת פסק הדין למבקש ביום 17.3.2020 באמצעות 'הודעה באתר'.

למבקש בוצעה המצאה כדין של פסה"ד. המבקש הגיש את הערעור באיחור ניכר של למעלה מ-4 חודשים. המבקש לא עמד בנטל השכנוע בעניין אי החלת 'כלל הידיעה' עליו. לפיכך, ככל שהיה נמצא שלא נעשתה המצאה כדין של פסה"ד למבקש, היתה הצדקה למנות את הימים להגשת ערעור ממועד צפייתו היזומה של המבקש בפסק הדין בנט המשפט. נוכח האיחור הניכר בהגשת הערעור ובהעדר 'טעם מיוחד' להארכת המועד נדחית הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור.