יש לבחון אם ההודעה היא פרסומת, לא אם יש בה תועלת לנמען (החלטה, מחוזי ת"א, השופטת אביגיל כהן):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א [ת"ק 57883-09-20], שדחה את תביעת המבקש לפיצוי מהמשיבים על הפרת הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המבקש הגיש תביעה קטנה נגד המשיבים בגין פרסומים שקיבל מהמגזין "על צד שמאל". ביהמ"ש לתביעות קטנות קבע כי אין מדובר ב"פרסומת" לפי החוק ואף לא ב"תעמולה". נפסק כי המחוקק החריג מהחוק הפצת רעיונות שיש בהם מסר פוליטי. מכאן בקשת רשות הערעור.

נפסק: דין בקשת רשות הערעור להידחות. רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות, ובכלל זה בתביעות מכוח חוק התקשורת, ניתנת במקרים חריגים במיוחד. עניין זה אינו נמנה על אותם חריגים. נוכח ההגדרה הרחבה של "דבר פרסומת" ו"מפרסם" בחוק, בוחנים אם ההודעה היא פרסומת, אם לאו, לא בשאלה אם יש בה תועלת לנמען. בודקים את אופן ההפצה והמטרה שלשמה נשלחה ההודעה [עניין בן עמי - רע"א 4704/20]. ביהמ"ש קמא בחן האם מדובר ב"דבר פרסומת" ומצא כי חלופה זו לא מתקיימת, וכך גם החלופה הקובעת כי "דבר פרסומת" הוא "מסר המופץ לציבור הרחב שמטרתו בקשת תרומה או תעמולה". ביהמ"ש קמא בחן את החומר שלפניו ולא התרשם כי מטרת הפרסומים היא בקשת תרומה, גם אם ניתן למצוא באתר דרך לתרום למגזין, ככל שמאן דהוא מעוניין בכך. כמו כן, הוא מצא כי על סמך החומר שהוצג ניתן לראות כי מדובר בהעברת "מסר פוליטי". פסק הדין מביהמ"ש לתביעות קטנות שהציג המבקש בעניינו של המשיב [ת"ק 11172-05-14] אינו תקדים מחייב וכן כי הסעיפים הרלבנטיים בחוק התקשורת תוקנו לאחר שניתן.