תגובת הנתבע על מאמן המשקולות היא הבעת דעה צרכנית (פסק-דין, תביעות קטנות פ"ת, השופטת עדנה יוסף-קוזין):

העובדות: תביעת לשון הרע ותביעה שכנגד שעניינה נזקי גוף. התובע הוא מאמן הרמת משקולות. הנתבע פרסם תגובה על פוסט בקבוצת הפייסבוק "Israel Powerlifting Community", שהתובע טען כי היא משמיצה כלפיו. התובע טען כי הקבוצה מונה 3,900 מתאמנים וכן עשרות מלקוחותיו שנחשפו לפרסום המשמיץ. הנתבע טען כי כתב את תגובתו כביקורת צרכנית לאור פציעתו שנבעה מאימון אצל התובע. בתביעה שכנגד טען הנתבע כי נגרמה לו פריצת דיסק מאימוני התובע. מנגד, טען התובע כי לא אימן את הנתבע שכנגד ועוד.

נפסק: התביעה שכנגד - סיכום הביקור אצל אורתופד שצירף הנתבע אינו מקיים את הדרישות הפורמליות של תעודת רופא או חוו"ד מומחה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות, לצורך הוכחת עניין שברפואה. אין בסיכום או במסמכי הנתבע כדי לבסס אחריות של התובע לנזק הרפואי והגופני הנטען. דין התביעה שכנגד להידחות. 

התביעה העיקרית - הפרסום פוגע בשמו הטוב של התובע, שכן הוא מטיל ספק במקצועיותו כמאמן הרמת משקולות. לכן, הפרסום מהווה לשון הרע. הגנת אמת בפרסום אינה מתקיימת, שכן לא הוכח קשר סיבתי בין האימון אצל התובע לכאבי הגב מהם סובל הנתבע. ביקורת צרכנית הנוגעת להתנהלות נותן השירות וטיב השירות, מהווה עניין ציבורי וככזה ניתן לראות בו גם עניין אישי כשר של המפרסם. לביקורת צרכנית חופשית חשיבות רבה. בפסיקה נקבע כי ראוי להציב רף גבוה למתן זכות לחופש ביטוי בנושא זה על פני הזכות לשם טוב. 

הנתבע פרסם בתגובית כי מניסיונו טכניקת האימון של התובע גרמה לו כאבי גב, והזהיר את מפרסם הרשומה מלהתאמן אצלו. הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח קשר סיבתי רפואי בין כאבי הגב לבין שיטת האימון של התובע. אף אם הנתבע חש שנזקיו הם באחריות התובע, היה ראוי שימקד את הביקורת כך שתשקף את תחושתו מהשירות שקיבל, ולא להציג את הקשר בין האימון לנזק הרפואי כעובדה מוגמרת. עם זאת, בתגובית הנתבע הביע את דעתו האישית ביחס לטכניקת האימון. מדובר בפרסום בודד, הנתבע לא השתלח ולא התלהם, ואין לומר שהפרסום נועד לפגוע בתובע או להעליב אותו או לבזותו.

תגובית היא צורת פרסום שיש לייחס לה משקל מועט. תגוביות הן חילופי דעות כשל היו דעות המושמעות ב"כיכר העיר", הן בעלות ערך נמוך, ריבוי התגוביות גורם לתגובית משמיצה ל"הבלע בהמון", ולכן המשקל שייתן הקורא הסביר לדעות בתגובית הוא לעתים נמוך. שיקול נוסף הפועל לטובת הנתבע הוא העובדה שמיד עם דרישת התובע ובאותו היום שבו פורסמה התגובית, הנתבע הסיר את הפרסום ולא עמד על הותרתו על כנו. נכון לראות בתגובית כהבעת דעה צרכנית שחוסה תחת הגנת תום הלב. התביעות נדחו.