לא מדובר בכפל פיצוי, אלא בפיצוי שיש אולי להכפיל (פסק-דין, מחוזי חיפה, השופט מנחם רניאל):

העובדות: ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בקריות [תא"מ 41-04-19], שדחה את תביעת המערער נגד המשיב לפיצוי לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. תביעת המערער הוגשה בגין הודעת דוא"ל אחת ששלח אליו המשיב (המציעה שירותי תרגום). המערער הוא עו"ד ועורך פטנטים ופועל למיגור תופעת דואר הזבל בישראל. נגד המשיב התנהלו הליכים קודמים לפי חוק הספאם, לרבות תביעות קודמות של המערער עצמו.

ביהמ"ש קמא קבע כי יש לדחות את התביעה ללא צו להוצאות וציין, בין היתר, כי לא ניתן להתעלם מהיקף הפגיעה המצומצם, שעה שמדובר בהודעה אחת בודדת, שנשלחה לכתובת המייל הפרטית של המערער. עוד נפסק כי פסיקת פיצוי לדוגמא בהתאם לחוק התקשורת היא סמכות שברשות, לפי שיקול דעתו של ביהמ"ש, ובאופן ההולם כל מקרה לנסיבותיו, וכי החוק אינו מקנה זכות אוטומטית לפיצוי. נדחתה טענת המשיב כי לא שלח את ההודעה. מכאן הערעור.

נפסק: יש לדחות את טענת המשיב לפיה יש לשנות את קביעתו העובדתית של ביהמ"ש קמא, שדחה את טענתו המכחישה את משלוח ההודעה. קביעה זו, הגם שנקבעה לאחר שביהמ"ש דחה את התביעה, מבוססת היטב בחומר הראיות שבפני ביהמ"ש קמא, ואין זה ממנהגו של ביהמ"ש לערעורים להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית. נקודת המוצא להכרעה בערעור היא קביעה עובדתית שהמשיב שלח את ההודעה מושא התביעה. חזקה על מפרסם ששיגר דבר פרסומת בניגוד להוראות סעיף 30א שעשה כך ביודעין, אלא אם הוכיח אחרת. הנטל להוכיח אחרת היה מוטל על המשיב, והוא לא הרים אותו. 

יש לדחות את טענת המשיב לפיה אין מדובר בדבר פרסומת. בדין קבע ביהמ"ש קמא שפי ההגדרה של "דבר פרסומת" בחוק, דבר פרסומת הוא הודעה שנועדה לקדם את עסקו של הנתבע או לעודד רכישת שירות. אין ספק שההודעה נועדה לגרום לכך שהמערער יצרוך את שירותי המשיב. לצורך ההגדרה לא רלוונטית השאלה האם השירותים המוצעים זולים יותר משירותים אחרים או טובים יותר משירותים אחרים. יש לדחות את קביעת ביהמ"ש קמא לפיה מכיוון שהתביעה הוגשה בגין הודעה אחת, שנשלחה לכתובת מייל פרטית, הדבר מצדיק דחיית תביעה לתשלום פיצויים. אין שום הלכה שקבע כך ביהמ"ש העליון. הכלל הוא שבמקרה של הפרת הסעיף יש לפסוק פיצוי.

לא מובן מדוע סבר ביהמ"ש קמא שקיומם של פסקי דין קודמים שבהם חויב המשיב בפיצוי בשל הפרת סעיף 30א, לרבות בין המערער עצמו למשיב, הוא נימוק המצדיק אי חיובו כעת בפיצוי בשל ההפרה. אכן, בשל אותה התנהלות כבר חויב המשיב בפיצוי, אך בניגוד לדברי ביהמ"ש קמא אין מדובר בכפל פיצוי, אלא בפיצוי שיש אולי להכפיל בשל כך שהמשיב אינו לומד מתוצאות התנהלותו הקודמת. העובדה שהמשיב מפר שוב ושוב את החוק אינה נימוק לדחיית התביעה נגדו, אלא לקבלת התביעה ופסיקת פיצוי הולם. יש לקבל את הערעור, לבטל את פסק-דינו של ביהמ"ש קמא, ולחייב את המשיב לשלם למערער פיצוי בסך 1,000 ש"ח, בתוספת האגרות בשני ההליכים וכן הוצאות בסך 600 ש"ח.