הסדר פשרה בתובענה ייצוגית על האיסור בדבר הגבלה או חסימה בחוק התקשורת (פסק-דין, מחוזי מרכז-לוד, השופטת יעל טויסטר ישראלי):

העובדות: בקשה לאישור הסדר פשרה (מתוקן) במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית. עניין בקשת האישור הוא בגביית תשלום המשיבה מלקוחותיה עבור שימוש בשירות רשת ביתית, המאפשר שימוש בנתב אותו מספקת המשיבה ללקוחותיה, כנתב אלחוטי, וזאת לכאורה בניגוד להוראות סעיף 51 ג לחוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982, שאוסר על בעלות רישיונות תקשורת לגרום להגבלה או לחסימה של תכונות או מאפיינים מובנים של ציוד תקשורת, שנועד לצורך קבלת שירותיו של בעל רישיון, לרבות בדרך של חסימה על ידי קביעת תעריפים.

בהתאם עתרה המבקשת להשבת הסכום שנגבה על ידי המשיבה עבור השימוש בשירות הרשת הביתית. המשיבה השיבה לבקשה לאישור, הכחישה את טענות המבקשת וטענה כי כל פעולותיה נעשו לפי דין. עמדת משרד התקשורת היתה כי מכשיר ה"הוטבוקס" של המשיבה מוגדר כציוד קצה ובהתאם, כל רכיביו של המכשיר צריכים להיות פתוחים למשתמש. לאחר הליך גישור, הגיעו הצדדים להסדר פשרה, שתוקן בעקבות התנגדות היועץ המשפטי לממשלה.

נפסק: מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית, הסדר הפשרה ראוי, מאוזן ומיטיב עם קבוצת התובעים, והוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. הסדר הפשרה משקף נכונה את הסיכונים והסיכויים בהמשך ניהול התובענה. על פני הדברים, בקשת האישור נחזית להיות בעלת סיכויים טובים, באשר לכאורה הונחה תשתית ראייתית המצביעה על הפרת הוראות חוק התקשורת. עם זאת, לא ניתן לקבוע כי התביעה תתקבל במלואה. בנסיבות העניין, הסדר הפשרה הוא הדרך ההוגנת, הצודקת והנכונה להביא את ההליכים לסיומם. הסדר הפשרה כולל פיצוי בגין נזקי העבר וכן הסדרה צופה פני עתיד. בגין העבר מוצע פיצוי בדמות הטבות ללקוחות המשיבה. לטובת ההסדרה העתידית, התחייבה המשיבה להפסיק לגבות תשלום עבור השירות ובוטלה האפשרות לגבות דמי שכירות עבור רכיביו השונים של ציוד הקצה.