הנתבעת לא הוכיחה כי בקשות ההסרה הגיעו כשלושה סימני שאלה (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופטת כרמלה האפט):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 21 מסרונים פרסומיים, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, ולמרות ששלח לה 3 בקשות להסרתו מרשימת הדיוור. הנתבעת, חברה בענף הטקסטיל, טענה כי היא מקפידה לקיים את הוראות החוק וכי לא נפל פגם בהתנהלותה. הנתבעת טענה עוד כי הודעות ההסרה של התובע לא כללו את המילה "הסר", אלא שלושה סימני שאלה.

נפסק: אין חולק כי הנתבעת שלחה לתובע דברי פרסומת בהודעות טקסט. הנתבעת לא תמכה את טענותיה כנדרש, לא הביאה מומחה לעדות ולא הגישה כל חוות דעת מטעמה. מאידך, הנתבעת הכבירה בהשערות, הכפישה את התובע פעם אחר פעם בטיעוניה, והכל בניסיון לרחוץ בניקיון כפיה. התובע מצידו הביא את הראיות הדרושות, לרבות תצלום ההודעות שקיבל, לרבות לאחר משלוח הודעות ה"הסר", והן את בקשות "הסר" ששלח. ראיות אלה לא נסתרו. הוכח כי הנתבעת לכל הפחות שלחה לתובע 20 הודעות בניגוד לחוק, לאחר ששלח לה דרישת הסרה בהתאם לדרך שציינה בגוף ההודעות. יש לקבל את הטענה לפיה ככל הנראה התובע אכן אישר לנתבעת את קבלת דברי הפרסומת, אך הנתבעת התעלמה מבקשות ההסרה של התובע. התנהלות התובע מלמדת דווקא על איפוק, עת לא הזדרז לשלוח הודעת "הסר" ובוודאי שלא מיהר להגיש את התובענה. ניסיונה של הנתבעת לחסות בצילה של מערכת מסרים המתנהלת באופן אוטומטי ובעיקר חוסר לקיחת האחריות המוחלטת, תוך הכפשה חסרת מעצורים, היא נפסדת. הנתבעת תפצה את התובע ב-15,000 ש"ח, בתוספת הוצאות בסך 1,000 ש"ח.