נדחתה בקשה של תובע, תושב סין, להעיד באמצעות היוועדות חזותית (החלטה, אזורי לעבודה ת"א, השופטת דפנה חסון זכריה):

העובדות: בקשת התובע למסור את עדותו באמצעות כינוס וידאו (Video Conference). התובע, אזרח סין, הגיש תביעה לזכויות שונות הנובעות מתקופת העסקתו אצל הנתבעות. התובע טען כי מגבלות הקורונה בסין מונעות ממנו להגיע למתן עדות בישראל. הנתבעים התנגדו לבקשה.

נפסק: סמכות ביהמ"ש להורות על גביית עדות במשפט מחוץ למדינה נקבעה בסעיף 13(א) לפקודת הראיות. הפסיקה הרחיבה את תחולת סעיף זה, כך שזה שימש כמקור לסמכות לגבות עדויות גם בדרך של היוועדות חזותית. בפסיקה נקבעו שלושה כללים מנחים, אותם ישקול ביהמ"ש בבוחנו בקשה להתיר גביית עדות באמצעות היוועדות חזותית: פניית המבקש נעשתה בתום לב; יש בידי העד למסור עדות רלוונטית לשאלות השנויות במחלוקת; קיימת סיבה טובה המונעת את בואו של העד לחקירה בישראל. דרך המלך היא העדה בין כותלי ביהמ"ש, בפני השופט היושב בדין, ואילו השימוש באמצעי של היוועדות חזותית ייעשה רק במקרים יוצאי דופן.

מקרה זה אינו נופל לגדר המקרים החריגים המצדיקים את שמיעת עדות התובע שלא בין כותלי ביהמ"ש. במקרה שמדובר בתובע, ולא בעד חיצוני, יש לנקוט בגישה מחמירה ודווקנית יותר. טענותיו של התובע באשר לקשיים להגיע לישראל נטענו בעלמא ולא נתמכו בתצהיר או באסמכתאות. ביה"ד לא שוכנע כי מגבלות התנועה החלות בסין, ככל שאלה אכן חלות, או מצבו הכלכלי של התובע, "יקשו עליו מאד" להגיע לישראל לשם מסירת עדות בפני ביה"ד, וודאי שלא הוכח כי מדובר במקרה "יוצא מגדר הרגיל" המצדיק את שמיעת עדותו של התובע על דרך של היוועדות חזותית. הבקשה נדחתה.