דחיית בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות מכוח חוק הספאם (החלטה, מחוזי ת"א, השופטת אביגיל כהן):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א [ת"ק 37374-06-20], שקיבל בחלקה את תביעת המבקש נגד המשיב לפיצוי כספי מכוח הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. עניין התביעה (לאחר תיקונה) בשבעה מסרונים ששלח המשיב למבקש. בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי המשיב אחראי לשלוש מתוך שבע ההודעות, והורה לו לפצות את המבקש ב-2,000 ש"ח, כאשר הסכום נקבע גם לאור קביעות ביהמ"ש קמא אשר לתום-ליבו של המבקש. מכאן בקשת רשות הערעור.

נפסק: דין הבקשה להידחות. רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות, לרבות בתביעות מכוח חוק התקשורת, ניתנת במקרים חריגים במיוחד. מקרה זה אינו נכנס לגדר החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור. מסקנות ביהמ"ש קמא תחומות לגדר המחלוקת שבין הצדדים לפי כתבי הטענות שהונחו בפניו ולא נמצא כי נגרם עיוות דין למבקש או כי פסה"ד הוא בעל חשיבות למקרים אחרים. אף לא נמצאה טעות ממשית המצדיקה התערבות. אין סוגיה משפטית בעלת השלכת רוחב שנדונה והוכרעה בפסה"ד. בית המשפט בחן את הגרסאות שנשמעו לפניו והעדיף את גרסת המשיב. ניתן להבין לליבו של המבקש, שנפגע מכך שביהמ"ש הטיל ספק בתום ליבו, אך ערכאת ערעור אינה שומעת עדים ואינה מתרשמת מהם באופן בלתי אמצעי.