לחברות תקשורת מותר להשמיע הודעות שיווקיות לאחר ניתוב השיחה, בשלב ההמתנה למענה אנושי (פסק-דין, תביעות קטנות י-ם, הרשמת אביגיל ון-קרפלד):

העובדות: הנתבעת השמיעה לתובע הודעות שיווקיות בעת שהמתין לשירות התמיכה הטכנית שלה. התובע טען כי הוא לקוח שבוי וכי מדובר בהפרה של הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת הבחינה בין הזמן שעד לניתוב השיחה ולאחריו. לשיטתה האיסור להשמיע הודעות שיווקיות מוגבל לשלב תפריט הניתוב של מערכת IVR ולא לשלב הבא של השיחה, לאחר ניתובה ליעד. התובע ביסס את התביעה גם על תנאי הרישיון של הנתבעת.

נפסק: דין התביעה להידחות. טענת הנתבעת היא שלאחר שלב תפריט הניתוב של מערכת ה-IVR, התובע כבר אינו נמצא במערכת ניתוב שיחות אלא בשדה המתנה שבו מותר להשמיע הודעות שיווקיות. החלוקה שעושה הנתבעת היא אפשרית מבחינה לשונית. פרשנותה סבירה. ככל והרגולטור התכוון אחרת עליו להבהיר זאת במפורש. גם טענת הנתבעת שלא מדובר בשיגור מטעמה מעוררת קושי. במקרה זה התובע הוא זה שהתקשר לנתבעת ולא להפך. הודעות שיווקיות ללקוח שפונה לקבלת שירות תמיכה טכני אנושי, המושמעות לאחר שלב הניתוב במערכת IVR, אינן בגדר דבר פרסומת בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת.