מטרת חוק הספאם היא למנוע הטרדה באמצעות משלוח דברי פרסומת, גם כאשר מדובר בפרסומות שנשלחו בשגגה (פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופט מוטי פירר):

העובדות: תביעה מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת משווקת אביזרים לעיצוב הבית ונוהגת לשלוח דברי פרסומת ללקוחותיה. התובעת קיבלה מהנתבעת הודעות דוא"ל פרסומיות ובשלב מסוים שלחה הודעה לנתבעת בה היא מבקשת להסירה מרשימת התפוצה. ההודעה לא נשלחה תוך לחיצה על כפתור 'הסר', אלא בדרך של משלוח הודעת דוא"ל לשירות הלקוחות של הנתבעת, שלא הבחינה בה והוסיפה ושלחה 17 הודעות נוספות לתובעת. 

נפסק: ביהמ"ש השתכנע כי מדובר בשגגה שנפלה בידי הנתבעת ולא בהפרה מכוונת של החוק. מאידך גיסא, מטרת החוק היא למנוע הטרדה באמצעות משלוח דברי פרסומת, גם כאשר מדובר בפרסומות שנשלחו בשגגה או בחוסר זהירות. נלקח בחשבון כי התובעת לא נהגה כצפוי וכמקובל, ולא לחצה על כפתור "הסר", דבר שהיה מביא להסרתה באופן אוטומטי ומיידי מרשימת התפוצה. התובעת לא מיהרה לפנות בשנית לנתבעת, בסמוך לאחר דרישת ההסרה, משהבינה שבקשתה לא התקבלה ולא יושמה. 

יש גם להביא בחשבון כי הנתבעת לא עמדה במטלות המוטלות עליה על פי החוק, לא הכתירה את דבר הפרסום בכותרת 'פרסומת', ולא ציינה את פרטיה המלאים על גבי הפרסומת באופן המאפשר ליצור עמה קשר טלפוני או משלוח מכתב באמצעות הדואר. ביהמ"ש נכון לקבל את טענת הנתבעת כי מדובר בשגגה שבתום לב, כי אכן הודעת ההסרה נעלמה מעיני הנתבעת שלא באופן מכוון, אולם גם אם מדובר בטעות או ברשלנות, יש לכך מחיר. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 3,500 ש"ח.