התעקשות הנתבע שלא להסירו בדרך הפשוטה כפי שהוצגה בהודעה יכולה להתפרש כחוסר תום לב מצידו (פסק-דין, תביעות קטנות ראשל"צ, הרשמת דליה אסטרייכר):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת, רשת קמעונאית למוצרי מזון, שלחה אליו הודעות פרסומת לאחר שביקש את הסרתן, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע נמנה על קהל לקוחותיה של הנתבעת וביצע הזמנות מאתר האינטרנט שלה בעבר. הנתבעת טענה כי התובע לא בחר בדרך המלך להסרתו מרשימת התפוצה (לחיצה על קישורית "הסר"), אלא התחכם ובחר לשלוח הודעות סירוב בדרכים אחרות, בעיצומו של משבר הקורונה.

נפסק: יש לקבל את התביעה בחלקה הזעום בלבד. התובע הוא שיזם את ההתקשרות עם הנתבעת, סיפק לה את פרטי ההתקשרות עימו, והיה מנוי לשירותיה במשך שנים. בקשת ההסרה ששלח התובע לא נעשתה בדרך של לחיצה על הקישורית בגוף ההודעה, אלא בבקשה בהודעה חוזרת. הנתבעת אישרה כי דרך זו ברגיל מטופלת על ידה, הגם שבמקרה הספציפי של התובע לא זכתה תחילה למענה הולם נוכח מצב הקורונה. הנתבעת המשיכה לשלוח לתובע הודעות  עד שהבינה את טעותה נענתה ופעלה להסרת התובע.

לא מן הנמנע כי התעקשות הנתבע שלא להסירו בדרך הפשוטה כפי שהוצגה בהודעה יכולה להתפרש כחוסר תום לב מצידו. לא היתה מחלוקת כי לתובע אפשרות הסר גם בהודעה חוזרת, אך תגובה זו מחייבת כטענת הנתבעת מענה אנושי ואך טבעי כי הנתבעת בחודשים האתגריים של המחצית שנייה של שנת 2020, בשיא מגיפת הקורונה, פספסה, בין שלל הפניות אליה, את פניית התובע. הנתבעת אישרה כי בקשת הסרת התובע נפלה בין הכיסאות, אך בהתחשב בנסיבות של תקופת מגיפת הקורונה, אין להפיל על הנתבעת את מלוא כובד הפרת החוק. 

בשים לב למטרות החוק, לא נמצא כי הנתבעת פועלת שלא בהתאם לו וכי היא בגדר אותו גורם אשר אותו יש להרתיע. יש בדווקנותו של התובע, שלא לשלוח הסרה באמצעות הלחיצה על הקישורית, כדי חוסר תום לב וסרבול ההתנהלות. התנהלותו של התובע בצבירת 50 הודעות עד להגשת התביעה גם היא תמוהה, שכן מרגע שבקשת ההסרה התפספסה, הרי שאין גבול למספר ההודעות שהנתבעת יכולה לשגר, כיוון שאותה עת היא שוגה לחשוב שהתובע עדיין לקוח מן המניין. אין מקום לפצות את התובע מעבר לסכום הריאלי לטעות האנוש, שגרמה להפרה של החוק. הנתבעת תשלם לתובע 1,500 ש"ח.