מפרסם הנעזר בחברת טכנולוגיה לביצוע פרסומיו אינו יכול לרחוץ בנקיון כפיו ולגלגל את האחריות על חברת הפרסום (פסק-דין, שלום י-ם, השופט דניאל מרדכי דמביץ):

העובדות: תביעה בגין משלוח 14 הודעות ספאם, מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. בין הצדדים התקיים הליך קודם שבסיומו הוסכם על פיצוי וגריעת התובעת מרשימת התפוצה של הנתבעת. התובעת טענה כי למרות זאת, שלחה לה הנתבעת 14 מסרוני פרסומת נוספים. הנתבעת טענה שפעלה בתום לב וכי ספק השירות שלה הוא שפעל באופן לקוי במשלוח המסרונים לתובעת. לטענתה התובעת היא שהגישה את תביעתה בחוסר תום לב.

נפסק: תשובות התובעת מלמדות על תום לב חלקי בלבד בהתנהלותה. התובעת הציגה עצמה במעמד של בין מי שאינה מוטרדת בפועל מההודעות שנשלחו אליה ומתעלמת מהן (צוברת את ההודעות) לבין מי שפועלת אך לפי הוראות עורך דינה. לא ניתן להתעלם מכך שהתנהלות התובעת ממקסמת את תועלתה הכלכלית מאותן הודעות שנצברות במכשיר הטלפון שלה. עם קבלתן, התובעת לא פעלה לשם הסרתה מרשימת התפוצה באמצעות אפשרות ההסרה שבכל הודעה שנשלחה אליה ואף לא פנתה לנתבעת בכל דרך אחרת להסב את תשומת לבה לשיגור הודעות הספאם אליה בניגוד לדין.

אין צורך לעודד את התובעת לממש את זכויותיה. התובעת ניהלה שורת הליכים דומים. התנהלותה של התובעת נראית כתועלתנות לשם מקסום התשואה הכלכלית הצפויה מהגשת תביעה נגד הנתבעת. לצד זאת יש להביא בחשבון את הצורך בהרתעת הרבים מפני הפרת החוק. מפרסם הנעזר בחברת טכנולוגיה לשם ביצוע פרסומיו אינו יכול לרחוץ בנקיון כפיו ולגלגל את האחריות על חברת הפרסום, ודאי כאשר אפילו לא שלח הודעה לצד ג' במסגרת ההליך. הנתבעת תשלם לתובעת סך כולל של 5,600 ש"ח.