קיימת חשיבות להחלפת מידע חופשית וביקורת צרכנית, בייחוד במקומות המיועדים לכך (פסק-דין, שלום ת"א, השופטת הדס פלד):
העובדות: תביעת לשון הרע בשל שתי חוות דעת שליליות שפרסם הנתבע על אודות התובעת, האחת באתר "זאפ" והשנייה בעמוד העסקי של התובעת בפייסבוק. הנתבע הוא לקוח מזדמן של התובעת, שביצע ממנה רכישה חד פעמית של בריכה מתנפחת באמצעות האינטרנט.
נפסק: בעניין מור [רע"א 4447/07] קבע ביהמ"ש העליון כי יש להחיל את חוק איסור לשון הרע "בשינויים המתחייבים" על המרחב הווירטואלי. ביהמ"ש יצא במקרה זה מתוך נקודת הנחה כי הפרסומים עלולים לפגוע במשלח ידה ועסקה של התובעת, לכן יש לבחון האם לנתבע עומדות אילו מהגנות חוק איסור לשון הרע. קיימת הבחנה בפסיקה בין הבעת דעה לבין קביעת אמת עובדתית, כאשר זו הראשונה תיטה לחסות תחת חופש הביטוי על מנת לא לפגוע בשיח הלגיטימי. פרסום ייחשב כהבעת דעה אם האדם הסביר יבין את האמור בו כהבעת דעתו של המפרסם. ההנחה היא שהקורא הסביר אינו מנתח ניתוח מדוקדק של כל אמרה ואמרה.
התובעת טענה כי הנתבע פרסם בחוות דעתו אמירה שאינה אמת, בנוגע לזמן האספקה של המוצר שרכש וכי לא ציין כי הסכים לקבלת המוצר בעיכוב. התובעת לא גילתה לנתבע מהו המלאי הקיים. לעניין זה יש לציין כי על עסקאות מכר מרחוק חלה חובה בחוק שלא להטעות את הצרכן גם בכל הנוגע לכמות הטובין (סעיף 2(א)(18) לחוק הגנת הצרכן). העוסק יכול בהחלט לומר שאין בידו מלאי כלל ושהוא לא חייב להחזיק במלאי. החשוב הוא שיגלה את המצב לצרכן לאשורו [עניין בסט פור יו - ע"פ 6975-05-09]. אפילו אם הסכים הנתבע להמתין למוצר לאחר שיחת הטלפון בין הצדדים, אין זה אומר שהעיכוב באספקת המוצר לא התרחש בפועל. לנתבע עומדת הגנת "אמת דיברתי" ברכיב זה של הפרסום הראשון. יתר האמירות בפרסום זה כוללות השערה של הנתבע וכן הבעת דעה סובייקטיבית שנבעה מהאופן שבו טופלה תלונתו הצרכנית על ידי התובעת.
הפרסום הראשון פורסם ב"זאפ" במיקום המיועד לחוות דעת צרכנים. הפרסום השני פורסם בעמוד הפייסבוק של התובעת בחלק המיועד לביקורות והמלצות. לתובעת אפשרות להתייחס לביקורות ולפרסם את תגובתה באותו מקום. זו הדרך להביא בפני הצרכנים את עמדות שני הצדדים. אלה יוכלו לשקול ולכלכל את צעדיהם כשכל העמדות פרושות בפניהם. התובעת אף הגיבה לפרסום הראשון, פרשה את משנתה, הציגה את עמדתה, תיארה את השתלשלות האירועים מצדה וציינה כי הגישה תביעה כנגד הנתבע. קיימת חשיבות להחלפת מידע חופשית וביקורת צרכנית, בייחוד במקומות המיועדים לכך. ביקורות צרכניות נועדו להעביר חוויות שירות וקניה של צרכנים מול בתי עסק. האדם הסביר מבין, כי מדובר בחווית שירות ספציפית של המפרסם.
לא כל ביקורת צרכנית שלילית תגיע לכדי "לשון הרע" ורק במקרים בהם הביקורת חורגת מהסביר ראוי לבחון האם היא מגיעה לכדי לשון הרע. יש להטות את נקודת האיזון בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב בכל הנוגע לביקורות צרכניות לעברו של חופש הביטוי. אין לאפשר לצד חזק להפוך את בית המשפט לכלי אסטרטגי לצורך יצירת לחץ על צרכנים לחזור בהם מביקורות צרכניות לגיטימיות, רק בשל חוסר יכולת לממן הגנה משפטית נגד תביעה בסכומים משמעותיים עבור אדם מן היישוב. ההכרה במרחב האינטרנט כאמצעי דמוקרטי וצרכני להבעת דעות וביקורות מחייבת גישה מרוככת לפרסומים מסוג הפרסומים דנן. לא כל "לשון הרע" ברשת האינטרנט צריכה למצוא את דרכה בתביעה שמוגשת לבית המשפט. ישנם מקרים שנכון לקבוע כי מדובר ב"זוטי דברים". התביעה נדחתה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 2,500 ש"ח.