הנתבעת פרסמה את הפוסט בכוונה מפורשת, זדונית ומחושבת לפגוע פגיעה של ממש בתובעת ובעסקיה (פסק-דין, שלום הרצליה, השופט גלעד הס):

העובדות: תביעת לשון הרע. הנתבעת היא בעלת עסק לייבוא מוצרים לציפורניים. בתה של התובעת הפעילה, מבית התובעת, עסק לממכר מוצרים לציפורניים. בין הנתבעת לבתה של התובעת התגלע סכסוך עסקי, שבעקבותיו פרסמה הנתבעת בעמוד הפייסבוק שלה פוסט שהתובעת טענה כי הוא לשון הרע כלפיה. בפתח ישיבת ההוכחות הודיעה הנתבעת כי היא לוקחת אחריות על פרסום לשון הרע ומבקשת להתנצל בפני התובעת ולטעון לעניין הפיצוי. לפיכך, ניתן פס"ד חלקי בו נקבע כי הנתבעת אחראית בעוולת לשון הרע כלפי התובעת.

נפסק: ישנם טעמים לחומרא וטעמים לקולא במקרה זה. הפיצויים הראויים הם ברף הגבוה יחסית, בעיקר לאור תוכן הפרסום וכוונת הזדון שבו. עם זאת, יש להביא בשקלול הדברים, לטובת הנתבעת, את לקיחת האחריות מצד הנתבעת, התנצלותה והסכמתה להצעת ביהמ"ש. אין מחלוקת כי התובעת היא אישה מוערכת בקרב לקוחות העסק וכן כי המילים שפרסמה הנתבעת הן חמורות, קשות מאות, המייחסות לתובעת עבירות פליליות כלפי לקוחותיה. 

אכן רמת האמינות שמוענקת לפרסום בפייסבוק אינה כפרסום באמצעיי תקשורת מסורתיים כדוגמת עיתון ואתר חדשות אינטרנטי. עם זאת, כאשר מדובר בפרסום שנולד על רקע סכסוך עסקי, פרסום שבוצע בזירה בה נמצאים הלקוחות של העסק שהפעילה התובעת ובתה, וכאשר רשת הפייסבוק מהווה אמצעי שיווק משמעותי לעסק התובעת, הרי שהפגיעה בשמה הטוב של התובעת באמצעות הפרסום ברשת הפייסבוק בנסיבות תיק זה הינה גבוהה. הפרסום הוסר לאחר זמן לא רב ויש לזקוף זאת לזכות הנתבעת שפעלה לצמצום היקף הפגיעה.

הפרסום אכן גרם פגיעה של ממש לתובעת לרבות סבל ועוגמת נפש. קיים בענייננו אותו יסוד נוסף של 'התנהגות זדונית' וכוונה של ממש לפגוע מצד הנתבעת. האמירות באו להעצים את הפגיעה בתובעת, הן על ידי תיאור המעשים כשיטתיים ולא חד פעמיים והן על ידי הקניית אמינות לפרסום, בין היתר על ידי מסירת פרטים ספציפיים מומצאים. הנתבעת פרסמה את הפוסט בכוונה מפורשת, זדונית ומחושבת לפגוע פגיעה של ממש בתובעת ובעסקיה. הנתבעת תפצה את התובעת ב-45,000 ש"ח וכן תישא בשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח ובהוצאות בסך 2,500 ש"ח.