ההזמנות להרצאות החינמיות נועדו לחשוף את הנמענים לשירותים נוספים של בית ההשקעות (פסק-דין, תביעות קטנות חיפה, השופטת קרן מרגולין-פלדמן):

העובדות: התובע הוא לקוח של הנתבעת, שחתם על הסכם להקמת חשבון השקעה בניירות ערך. התובע סימן בהסכם ההתקשרות כי אינו מסכים לקבל מידע וחומר שיווקי, אך טען כי למרות זאת נשלחו אליו הודעות דוא"ל ומסרונים, לרבות הזמנות להדרכה חינמית. התובע טען כי הנתבעת הפרה את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, ביחס ל-10 הודעות ששלחה אליו. הנתבעת טענה, בין היתר, כי ההזמנות להדרכה אינן מהוות "דבר פרסומת" לפי החוק.

נפסק: יש לקבל את התביעה. אין מחלוקת שבמסגרת הסכם ההתקשרות בחר התובע באופן אקטיבי ומפורש שלא לקבל מידע וחומר שיווקי בהתאם להגדרות שם, לרבות לעניין השירותים שמציעה הנתבעת, אירועים וכנסים וסקירות מקצועיות. טענתה של הנתבעת כי חל החריג בסעיף 30א(ג) לחוק אינה יכולה להתקבל, בשים לב לכך שהנתבעת נתנה לתובע הזדמנות להודיע כי הוא מסרב לקבל דברי פרסומת, והוא סירב באופן מפורש לכך.

תוכן ההרצאות שאליהן זומן התובע כולל בין היתר מידע בנוגע לשירותים שלשם קבלתם נדרש הלקוח לשלם עלות כספית נוספת, שהיא מעבר לחבילת הבסיס שרכש. השתתפות באותן הרצאות, אליהן הציעה הנתבעת לתובע להירשם במסגרת ההודעות ששלחה לו, חושפת את הלקוח לשירותים נוספים שאינם כלולים בחבילה שרכש, ועשויה בהתאמה לעודד רכישה של שירותים נוספים מאת הנתבעת. ההודעות שנשלחו אל התובע הן הודעות פרסומיות שנשלחו ללא היתר בדין ואף בניגוד להודעתו המפורשת של התובע על אודות סירובו לקבלת הודעות. הנתבעת תפצה את התובע ב-1,000 ש"ח עבור כל הודעה מפרה וסה"כ 10,000 ש"ח.