הנתבעת הוכיחה כי התובע הסכים לקבל ממנה הודעות פרסומיות (פסק-דין, תביעות קטנות רמלה, הרשמת נעמה טלמן-בולטין):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת הפרה את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב - 1982, לאחר ששלחה לו 56 הודעות פרסומת בדוא"ל, ללא הסכמתו ותוך הפרת דרישותיו הצורניות של החוק באשר להודעות הנשלחות. הנתבעת טענה, בין היתר, כי קיבלה את הסכמת התובע למשלוח ההודעות, שעה שהיה לקוח שלה והשתמש בשירותי השילוח הבינלאומיים שלה.

נפסק: דין התביעה להידחות. הנתבעת הציגה הסבר מהימן, בהיר וקונקרטי, על-ידי עד טעני מוסמך בתחום מערכות המידע, על קבלת הסכמת התובע. ניתן גם ללמוד כי התובע היה מודע לאפשרות להסיר את סימון ה-V, אך בעת הכניסה האחרונה לאתר הנתבעת, בה הושלמה הזמנת המשלוח, בחר להותיר את הסימון. משעלה בידי הנתבעת להוכיח מתן הסכמה על ידי התובע, כאשר אל מול הסברי הנתבעת עומדת אך ורק גרסתו העובדתית של התובע שלפיה הוא לא אישר ככלל משלוח הודעות פרסומת, ובהינתן שהתובע אישר שהוא אכן עשה שימוש באתר של הנתבעת, הרי שבמאזן ההסתברויות הוכח שהתובע ביקש להצטרף לרשימת הדיוור של הנתבעת.

התובע טען בתביעתו כי לא ניתנה לו האפשרות לפעול להסרתו מרשימת התפוצה. אלא שבכתב התביעה אין כל טענה שהתובע ביקש להיות מוסר מרשימת הדיוור בשלב כלשהו, עד ליום בו ביקש להיות מוסר מרשימת הדיוור, הוסר כמבוקש, ולא קיבל כל הודעת פרסומת מהנתבעת מאז. התובע לא טען וממילא לא הוכיח כי ניסה לבקש את הסרתו מרשימת התפוצה קודם לכן. הוכח כי חלק מן ההודעות כלל לא היו הודעות שיווקיות או פרסומות, אלא הודעות אינפורמטיביות שונות. באשר ליתר ההודעות – הרי שלגביהן צויין בכותרתן כי המדובר ב-marketing. כך שאין לקבל את טענות התובע כי לא ניתן היה להבין כי מדובר בהודעות שיווקיות. ההודעות שנשלחו לתובע עונות לדרישות החוק. התובע ישלם הוצאות לנתבעת בסך 650 ש"ח.