הרשת החברתית היא פלטפורמה לחופש ביטוי ולחופש להביע דעה (פסק-דין, שלום ת"א, השופט נמרוד אשכול):

העובדות: תביעת לשון הרע. התובע הוא עו"ד והנתבעת היא בעלת עסק להשמת בכירים. הנתבעת פרסמה פוסט בפייסבוק שעסקת בתנועת הליכוד וכן תגובה בהמשך לפוסט שעניינה בנתן אשל ותפקידו בליכוד. התובע הגיב לתגובת הנתבעת וציין כי אשל "הוא לא עבריין מין מורשע...". בתגובה לכך השיבה לו הנתבעת "אתה מגן עליו בצורה כזאת שזה חשוד ומעורר מחשבה אולי גם אתה כזה...". תגובה זו של הנתבעת היא בליבת המחלוקת בין הצדדים.

נפסק: הפרסום נעשה בכתב באמצעות פייסבוק, כחלק משרשור תגובות פנימי אשר היה פתוח וחשוף לעיני כל, באשר לפוסט ציבורי שפרסמה התובעת בדף שלה. הביטוי היה מיועד לאדם זולת הנפגע והגיע לנפגע ו/או לאדם אחר זולתו. לפיכך מתקיים יסוד הפרסום לפי סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע. כאשר דנים בשאלה האם ביטוי מסוים מהווה לשון הרע, יש לבחון כיצד נתפס הביטוי מבחינה אובייקטיבית בעיני אדם סביר. יש להתחשב בכלל לפיו, ככל שיש ספק כי התבטאות מסוימת עולה כדי לשון הרע, יש להעדיף את הפרשנות לפיה האמרה איננה לשון הרע. 

תחילת האירוע בפוסט שפרסמה הנתבעת בפייסבוק. הרשת החברתית מחליפה במידה רבה ובאופן אינטנסיבי את הדיונים שהיו נהוגים לפני שנים רבות ב"כיכר העיר". מי שמפרסם בדף שלו שברשת החברתית את הגיגו, עמדתו ודעתו בנושאים שונים – עשוי לקבל תגובות שונות. אין המדובר בכתיבה ליומן האישי של המפרסם אלא במסמך המופץ ברחבי הרשת אשר כמו למפרסם, גם למגיבים למיניהם, יש אינטרס להעביר תגובותיהם לתכנים שפורסמו. העובדה שהתובע בחר להגיב, אינה פועלת לרעתו. כך מתנהל השיח ברשתות החברתיות.

התובע הסב ליבה של הנתבעת כי לעמדתו, הפרסום שפרסמה בעניין נתן אשל אינו נכון ועשוי להוות עילה בתביעת לשון הרע. לא מדובר בהתנהלות קנטרנית מצד התובע. בתגובה להערת התובע כתבה הנתבעת את התגובה נשוא התביעה. הרישא של הביטוי עולה לכאורה להגדרת "לשון הרע", שכן הביטוי מופנה לתובע ומרמז על כך שניתן לייחס לו תכונות שליליות אותן מייחסת ומפרסמת הנתבעת לגבי אשל. למרות האמור והגם שבנסיבות אחרות עשויה התבטאות שכזו לעלות כדי לשון הרע, יש לקבוע כי בנסיבות העניין הביטוי אינו עולה לכדי לשון הרע.

יש לקרוא את הביטוי בשלמותו לרבות הסיפא, וכן לקרוא את כל ההתכתבות. אין מדובר בפרסום יזום ומפורש של הנתבעת אודות התובע ולא ניתן לנתק את הפרסום מושא התביעה מההקשר והרצף שנובע מחילופי הדברים בין הנתבעת לתובע. יש לבחון הביטוי אובייקטיבית דרך עיניו של האדם הסביר ובאופן שהאדם הסביר היה מייחס לפרסום. הרשת החברתית היא פלטפורמה לחופש ביטוי ולחופש להביע דעה. הואיל ונקבע כי אין מדובר בלשון הרע, אין צורך לבחון את ההגנות לפי החוק. התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.