משרד החינוך יבחן בשנית האם ניתן להחזיר לתפקידו את מנהל ביה"ס, ששלח בטעות תמונה של איבר מינו למורות ביה"ס ב-WhatsApp (פסק-דין, עבודה ארצי, השופטים גליקסמן, דוידוב-מוטולה ופוליאק):
העובדות: ערעור על פסק-דינו של ביה"ד האזורי לעבודה בחיפה [סע"ש 60841-07-17], שדחה את תביעת המערער להחזירו לתפקיד מנהל בית ספר יסודי בעוספיא, ולשלם לו פיצוי כספי בגין התקופה בה שהה בחופשה ללא תשלום. המערער הוא עובד משרד החינוך במשך שנים רבות. בשנת 2016 שלח המערער באמצעות ה-WhatsApp, בטעות, סרטון בו נראה איבר מינו. הסרטון נשלח לקבוצת מורי ומורות ביה"ס. המערער טען כי התכוון לשלוח את הסרטון לרופאו ומשרד החינוך לא ראה בו כמי שהתנהג באופן שאינו הולם, אך הודגש כי למורות ביה"ס נגרמה עוגמת נפש רבה. ניסיונות להחזיר את המערער לתפקידו לא צלחו ולבסוף ניתנה החלטת מנהל המחוז כי לא ישוב לתפקידו. על החלטה זו הגיש המערער את תביעתו לביה"ד לעבודה, אשר נדחתה כאמור.
נפסק: יש לקבל את הערעור בחלקו. אין חולק שמדובר במקרה ייחודי. מחד, נקודת המבט של המערער, העומד על זכותו להישאר בתפקיד אליו נבחר כדין, וגורס כי לא הייתה סמכות, וגם לא הצדקה, להעבירו מתפקידו בדרך בה הועבר. מאידך, נקודת המבט של מורות בית הספר, שנפגעו מטעותו של המערער ונאלצו להיחשף לסרטון אינטימי בעל אופי מיני מובהק, חשיפה שגרמה להן לעוגמת נפש מרובה וכן למבוכה קשה וחרדה מהמשך עבודה משותפת מול המערער. היבט נוסף הוא עמדת ציבור ההורים והתלמידים, שנחשפו לסרטון לא בשל כך שנשלח אליהם על ידי המערער אלא בשל הפצתו ושרשורו על ידי צד שלישי, ייתכן שלא כדין. נקודת מבט נוספת היא של המדינה, שחוששת כי כתוצאה מהאירוע נפגעה סמכותו הניהולית של המערער, כמו גם יכולתו להוביל את בית הספר כדמות חינוכית.
ביה"ד האזורי יצא מנקודת מוצא לפיה קיימת למדינה פררוגטיבה להחליט על שינוי הצבתו של המערער בכלל ונוכח חובתה להעמיד לציבור שירותי חינוך סדירים ונאותים בפרט - אך בכך לא הביא לידי ביטוי את זכויות המערער מכוח ההסכמים הקיבוציים החלים עליו, מכוח התקנון, מכוח נהלי משרד החינוך ומעצם הקביעות שקיבל בתפקידו בבית הספר הספציפי שלניהולו נבחר. בנסיבותיו הייחודיות והחריגות של המקרה - וגם אם רצוי היה להביא את ההחלטה לדרג מנכ"ל המשרד - אין לקבוע כי המשיב 2 חרג מסמכותו וכי החלטתו בטלה. הטעם לכך הוא הרובד השני של זכויות מכוח דיני העבודה שבא לידי ביטוי בפרשה זו, ונוגע לזכויותיהן של המורות שנחשפו לסרטון.
המדינה הכירה בכך שמשלוח הסרטון מקורו בטעות שעלולה להתרחש. עם זאת המדינה היא גם מעסיקתן של המורות, ומחויבת כלפיהן לשמירה על סביבת עבודה נאותה. המשיב 2 רשאי היה, בנסיבות חריגות וייחודיות אלה, להפריד בין המערער למורות שנחשפו לסרטון באמצעות ניודו לתפקיד אחר, ולו לתקופת ביניים במהלכה ישקעו הדברים. הגם שאין לכך תחולה ישירה או עקיפה, והגם שכאמור לא מיוחסת למערער בענייננו הטרדה מינית, ניתן להקיש לעניין זה גם מחובת המעסיק לפעול להרחקת הנילון מהמתלונן המפורטת בתקנון לדוגמא. גם המערער עצמו היה מודע בזמן אמת ל"רעידת האדמה" שגרם משלוח הסרטון, באופן שלא אפשר לו - הלכה למעשה - להמשיך ולבצע את תפקידו בשנת הלימודים בה אירע הדבר וגם לא בשנת הלימודים שאחריה.
לא נפל פגם בהחלטה בכל הנוגע לעצם הניוד לשנת הלימודים תשע"ח, ומבלי להביע עמדה ביחס לתפקיד אליו הועבר המערער והשכר ששולם לו. ההחלטה התייחסה לשנת לימודים אחת בלבד, כפי שנקוב בה במפורש. משמעות הדברים היא כי על משרד החינוך לשוב ולבחון כעת, על סמך התשתית העובדתית נכון להיום, בנפש חפצה ובלב פתוח ותוך שיתופו של המערער, אם המערער יכול לשוב לתפקידו כמנהל בית הספר לקראת שנת הלימודים הקרובה ובמידת הצורך גם בכל שנת לימודים שאחריה (לרבות תוך עשיית פעולות משותפות יחד עמו לצורך איחוי הקרע מול המורות, התלמידים וההורים), ולחלופין לנסות ולאתר לו תפקיד חלופי שווה ערך במידת האפשר.