על כלי תקשורת חלה חובה מוגברת לוודא את פרטי בעלי זכות היוצרים (פסק-דין, שלום רחובות, השופט ישראל פת):

העובדות: התובע, צלם במקצועו, טען כי הנתבעת הפרה את זכויות היוצרים שלו ואת זכותו המוסרית בצילום אייקוני של חגיגת זכיית מועדון הכדורסל מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות. התובע טען כי הפרת זכויותיו בצילום נעשתה בכתבה באתר המקומון "מיינט-קריות", מקבוצת הנתבעת, שעסקה בשחקן הקבוצה בעבר, וזאת ללא רשותו של התובע ומבלי שניתן לו קרדיט. הנתבעת טענה, בין היתר, כי הוצג בפניה מצג לפיו השחקן, מושא הכתבה, שהעביר לנתבעת את הצילום, הוא המחזיק בזכויות, וכי לנתבעת עומדות ההגנות של מפר תמים ושימוש הוגן.

נפסק: את הצילום ביצע התובע, צלם שהתמחותו בצילום עיתונאי, והוא צילום חדשותי ותיעודי. מדובר ביצירה אומנותית שחלים לגביה כללי זכויות היוצרים, ואין מעמדה נחות ממעמדו של צילום מבויים. הנתבעת טענה כי התובע לא הוכיח את בעלותו בצילום. התובע הציג את תשליל הצילום. התובע הועסק אמנם בשעתו כעובד של עיתון "מעריב", אולם עצם הצגת התשליל מוכיחה לכאורה את בעלותו על זכויות היוצרים. די בכך כי תובע הצהיר על בעלותו ביצירה, ובמיוחד בתצלומי סטילס, והצהרה זו לא נסתרה, כדי לקבלה. בהיעדר קרדיט לא ניתן לטעון לשימוש הוגן. לא ניתן להחיל את הגנת "שימוש הוגן" באשר לא נעשו כל המאמצים על מנת להימנע מפרסום המפר זכויות יוצרים, לא ניתן קרדיט ליוצר, והכתבה איננה נכנסת לגדרי סעיף 19 לחוק זכות יוצרים. אין מדובר בדיווח עיתונאי, אלא בסקירה שמטרתה בידור ותרבות, וסקירה היסטורית בליווי תמונות.

אין די בהנחה סתמית על קיומה של הרשאה (מצד השחקן). זו אינה מקימה הגנה. יש צורך ב"הנחה מוטעית שיש לה יסוד נאמן" על מנת ליצור הגנה של "מפר תמים". אין זה המצב, כאשר מדובר בכלי תקשורת המצוי בענייני זכויות יוצרים, במיוחד כאשר אין זו הפעם הראשונה שמוגשת תביעה מעין זו נגד הנתבעת. על כלי תקשורת חלה חובה מוגברת לוודא את פרטי בעלי זכויות היוצרים. אין מקום לקבל את טענת השיהוי של הנתבעת. גוף תקשורת מכובד, האמון על פרסום כתבות, תחקירים ותצלומים, שבעניינו כבר ניתנו לא פעם פסיקות בתחום זכויות היוצרים, נדרש למידת שקידה יתירה, כמו גם הדרכה לכלל הכתבים, עורכי המשנה, עורכי המוספים והעורכים הראשיים, להקפיד הקפדה יתירה שלא להפר זכויות יוצרים של צלמים ואחרים. הנתבעת תפצה את התובע ב-12,000 ש"ח.