התובע יצא ל"מסע צלב" נגד תופעת הספאם, אך במקרה זה נגד היריב הלא נכון (פסק-דין, שלום חיפה, השופטת ג'אדה בסול):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת, עסק לשיווק אפנת נשים, שלחה לו 18 הודעות דוא"ל פרסומיות, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, לאחר שביקש מספר פעמים להסיר את עצמו מרשימת התפוצה. התובע הצטרף מיוזמתו לשירות הדיוור של הנתבעת, לקבלת קופונים ומבצעים. הנתבעת טענה כי בהודעותיה קיים כפתור הסרה וכן מספר טלפון שבאמצעותו ניתן ליצור עמה קשר.

נפסק: אכן מדובר בפרסומים שאינם עולים בקנה אחד עם הוראות החוק, כאשר על הנתבעת היה לפעול על פי בקשת התובע ולהסירו מרשימת התפוצה, משהביע רצונו בכך. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך, שהתובע הוא זה שביקש להצטרף לרשימת התפוצה של הנתבעת, ביודעו כי מדובר בתוכן פרסומי, אף אם נאמר לפי הוראות החוק שאותן הודעות דוא"ל חייבות להכיל את הכותרת כי עסקינן בפרסומת. מדובר בתוכן שיווקי אשר התובע בחר להצטרף אליו, ומכאן שהוא לא יכול להישמע בטענה כי הוא היה עלול לטעות כי אין עסקינן בתוכן שיווקי. 

הנתבעת, מאחוריה עומדת מעצבת צעירה, המנסה לפרוץ דרכה בשוק האופנה, שהעידה על עצמה כי היא נלחמת על מנת לשרוד, איננה נמנית על אותם גופים עסקיים גדולים המציפים וחושפים את הציבור לתוכן שיווקי, אלא שהיא מפרסמת את ההטבות שהעסק שלה מספק לקהל לקוחותיה, כשקהל היעד מבקש להצטרף לרשימת התפוצה ולקבל פרסומים כאלה. ההתנהלות הבעייתית של הנתבעת היא בשלב בו ביקש התובע שלא לקבל את אותן פרסומות שוב, ולנתבעת לקח פרק זמן לא מבוטל עד אשר הסירה את התובע מרשימת התפוצה.

מקובלת טענת התובע כי אין לראות באותה אופציה של "כפתור הסר" כמשחררת את הנתבעת מאחריותה להסרתו מרשימת התפוצה, ולתובע נתונה הזכות לבחור את הדרך בה הוא יבקש את הפסקת משלוח הודעות הדוא''ל הפרסומיות. משלא נעתרה הנתבעת להודעת הדוא''ל שהתובע שלח אליה כהודעת סירוב, בידי התובע הייתה האפשרות להקטין את נזקיו, וליצור קשר עימה בדרכים הנוספות המפורטות בפרסומות שלה ובכך היה נחסך ממנו מצב בו נשלחו אליו עוד ועוד פרסומים. התובע בחר במודע שלא לעשות כן.

אין לזקוף לחובת התובע את מלחמתו בתופעת הספאם. יחד עם זאת, ובבחינת התנהלות התובע במקרה דנן, עושה רושם כי הוא יצא "למסע צלב" נגד תופעת הודעות הספאם, אך במקרה דנן הוא הלך כמה צעדים יותר מידי, והתנהל במידה מסויימת שלא בתום לב, תוך בחירת "היריב" הלא נכון. אף בנסיבות המקרה מדובר בהתנהלות שלא עולה בקנה אחד עם הוראות חוק התקשורת, לביהמ"ש מוקנה שיקול הדעת לקבוע את הפיצוי ובנסיבות העניין אין לקבוע פיצוי לתובע.