אין זה משנה אם "נכנס" עוה"ד לצפות בפועל בפסק הדין שבקישור שנשלח לכתובת הדוא"ל שלו (פסק-דין, עבודה ארצי, השופטים גליקסמן, פוליאק וסופר):

העובדות: ערעור על החלטת רשמת ביה"ד [ע"ע 30767-07-19], שדחתה את בקשת המערערים להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דינו של ביה"ד האזורי לעבודה בב"ש (בו נדחתה תביעת המערערים נגד המשיבים בטענה להתקיימותם של יחסי עובד-מעביד). פסה"ד של ביה"ד האזורי הומצא לב"כ הקודם של המערערים לפי תקנה 497ג(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, באמצעות 'הודעה באתר'. רשמת ביה"ד הארצי קבעה בהחלטתה כי הנתון ממערכת "נט המשפט" בדבר ההמצאה לא נסתר, וכי העלאת הטענה, לפיה ההודעה הייעודית בדבר פסה"ד לא הגיעה לכתובת הדוא"ל של עוה"ד, רק במסגרת תשובת המערערים לתגובה לבקשה למתן הארכה, היא תמוהה. הרשמת הוסיפה כי גם אם ניתן היה לקבל את טענת המערערים בדבר היעדר המצאה כדין, הרי שבנסיבות העניין יש להעדיף את "כלל הידיעה" בשל תיעוד צפייתה של ב"כ בפסה"ד. 

נפסק: דין הערעור להידחות. יש לאשר את החלטת הרשמת מטעמיה. לא נסתר התיעוד ב"נט המשפט" לפיו הומצא פסה"ד לב"כ המערערים באמצעות 'הודעה באתר'. בהתייחס לתצהיר עוה"ד, צדקה הרשמת בהחלטתה כי ספק אם הוא עונה על דרישת תקנה 497ג(ג2). אשר לטענת המערערים כי ב"כ לא נכנס לקישור שבהודעה, הרי שלעניין המצאה כדין אין זה משנה האם "נכנס" עוה"ד לצפות בפועל בפסה"ד באמצעות לחיצה על הקישור שנשלח לכתובת הדוא"ל שלו, אם לאו, אלא האם אכן נשלחה אותה הודעה לתיבת הדוא"ל והתקבלה בה. ככל שהתקבלה, הייתה המצאה כדין, בין אם הנמען עיין בה ובין אם לאו.

מקובלת קביעתה של הרשמת כי בנסיבות המקרה יש להחיל את "כלל הידיעה". נוכח השינוי שחוללה מערכת "נט המשפט", המאפשרת לבעלי הדין ולבאי כוחם לעקוב בזמן אמת אחר מתן החלטות ופסקי דין, נפסק כי יש לשקול שינוי באמות המידה בכל הנוגע ליחס שבין "כלל ההמצאה" ל"כלל ידיעה", ובהדרגה אף חל שינוי בפועל בעניין זה [עניין בית בלב - ע"ר 33237-03-17; עניין שוורץ - ע"ר 54295-12-17; עניין פלוני - בש"א 6155/19; עניין גבעון - רע"א 6648/20; עניין שטיינבאום - בש"א 6682/20]. במקרה זה אין הצדקה שלא להחיל את "כלל הידיעה", ולקבוע כי מועד ההמצאה הוא המועד בו צפתה עוה"ד של המערערים בפסה"ד. המערערים לא הציגו טעמים מיוחדים שיש בכוחם להצדיק מתן ארכה.