הפוסט והתמונות שצורפו לו אינם לשון הרע, אלא ביקורת של הנתבע על רקע הבחירות ללשכת עוה"ד (פסק-דין, שלום נצרת, השופטת אפרת רבהון):

העובדות: תביעת לשון הרע. התובע הוא עו"ד במקצועו, אשר בין היתר נושא בתפקידים ציבוריים שונים במוסדות לשכת עוה"ד. הנתבע הוא עיתונאי ומגיש תוכנית ראיונות אישית המשודרת באינטרנט. עניין התביעה בפוסט שפרסם הנתבע בעמוד הפייסבוק שלו, שעסק בבחירות ללשכת עוה"ד, אליו צורפו 4 תמונות. התובע טען כי המשמעות העולה מקריאת הטקסט בפוסט, יחד עם התמונות שצורפו לו, כמכלול, מרמזת כי התובע תומך במעשי טרור של מתנחלים ובוגד בבני עמו. 

התובע טען כי הפרסום נעשה בזדון, בסמוך למועד הבחירות ללשכה ובאופן שלא הותיר זמן להפריך אותו. הנתבע טען, בין היתר, כי כתב את הפוסט כעיתונאי, במהלך מערכת הבחירות ללשכה, שעוררה עניין ציבורי רב. לטענתו הפוסט אינו מציג עובדות, אלא את דעתו ועמדתו, אותן הציג בסגנונו הסאטירי. הנתבע טען כי הפוסט אינו מהווה לשון הרע וכי הוא חוסה תחת הגנות חוק איסור לשון הרע.

נפסק: דין התביעה להידחות. הפוסט אינו מהווה פרסום לשון הרע על התובע, וגם אם היה בו משום לשון הרע, הוא חוסה תחת הגנות שבחוק. הצדדים אינם חלוקים על כך שפרסום הפוסט בעמוד הפייסבוק של הנתבע, שחשופים לו אלפי עוקבים, עונה להגדרת "פרסום" שבחוק. נפסק כי חוק איסור לשון הרע חל על פרסומים במרשתת, בהתאמות הנדרשות. בפסיקה בעניין תחולת החוק על פרסומים שונים ברשת (פוסט, תגובית לפוסט, שיתוף ועוד) נקבע ביחס לפעולה ישירה של כתיבת "סטטוס" או "פוסט", כי היא עונה להגדרת פרסום וכי יש בה כדי להקים עילת תביעה בלשון הרע במקרים המתאימים [עניין סרנה - רע"א 1688/18; עניין שאול - רע"א 1239/19].

הטענה כי פרסום התמונה והמשתמע מן הפוסט בכללותו בהקשר לה מהווים פרסום לשון הרע על אודות התובע – נדחית. האדם הסביר המעיין בפרסום לא היה מוצא בו את המשמעויות שהתובע טען להן. באשר לטענה כי הפוסט הוביל להפסד בבחירות ללשכה, הרי שגם פרשנות הפוסט במבחן "עורך הדין הסביר" האובייקטיבי, מובילה למסקנה שלא עולה ממנו לשון הרע כנטען. עורך הדין הסביר היה  מבין כי עניינו של הפוסט בביקורת של הנתבע, על רקע דעותיו הפוליטיות. גם אם היה הפרסום מהווה לשון הרע על אודות התובע, חלות עליו בנסיבות הקיימות הגנות תום לב. התובע ישלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח.