השאלה אם להתנצל מסורה לנתבע ואין לכפות זאת עליו (פסק-דין, מחוזי חיפה, השופטת תמר שרון נתנאל):

העובדות: ערעור על פסק-דינו המשלים של ביהמ"ש השלום בחיפה [ת"א 36784-12-20]. מדובר בתביעת לשון הרע שהדיון בה הוחזר לביהמ"ש השלום לצורך דיון בסעדים שנתבקשו - התנצלות ופיצויים ללא הוכחת נזק. ביהמ"ש המחוזי חיפה קיבל עוד קודם לכן את ערעור המערערים [ע"א 28006-03-20] על פסק-דינו הראשון של ביהמ"ש השלום בחיפה [ת"א 36784-07-18], במסגרתו נדחתה תביעת לשון הרע שהגישו המערערים נגד המשיב.

עניין התביעה בכתב טענות (השלמת טיעון - שהוגשה במסגרת תיק נגד המערערת 1) שפרסם המשיב, עיתונאי במקצועו, באתר News1. ביהמ"ש המחוזי קבע, בערעור הקודם, כי הפרסום נשוא התביעה אינו חוסה תחת ההגנה שבסעיף 13(7) לחוק איסור לשון הרע, ולפיכך מדובר בפרסום לשון הרע. בית המשפט הורה למשיב להסיר את המסמך המשמיץ מהאתר וכן הורה להחזיר את הדיון אל ביהמ"ש השלום על-מנת שידון בפיצוי ובפרסום התנצלות.

בקשת רשות ערעור שהגיש המשיב על הערעור הראשון נדחתה על-ידי בית המשפט העליון [רע"א 5452/20]. ביהמ"ש השלום קבע, בפסה"ד המשלים, כי אינו מוסמך ליתן את סעד ההתנצלות והורה למשיב לפצות את המערערים ב-1,000 ש"ח.

נפסק: ביהמ"ש קמא נימק את החלטתו שלא לחייב את המשיב לפרסם התנצלות, בקבעו כי אינו מוסמך להעניק סעד זה. נימוקיו של ביהמ"ש קמא בעניין זה נכונים ואין להתערב בהחלטתו. חוק איסור לשון הרע אמנם מתייחס להתנצלות, אך לא כאמצעי שביהמ"ש יכול לכפות על הנתבע, אלא כאקט אשר יכול להוות שיקול לעניין גזירת הדין או לעניין פסיקת הפיצויים. השאלה אם להתנצל מסורה לנתבע ואין לכפות זאת עליו. 

ביהמ"ש מוסמך גם מוסמך להוציא צווים ביחס להמשך הפצת לשון הרע ובין היתר הוא מוסמך להורות לנתבע לפרסם "תיקון או הכחשה" של לשון הרע, או להורות על פרסום פסק הדין, כולו או מקצתו. במקרה דנן המשיב לא פרסם התנצלות או הכחשה ואף לא הסיר את הפרסום מהאתר לציבור. רק לאחר שבפסק הדין בערעור הקודם הורה ביהמ"ש למשיב להסיר את המסמך המשמיץ, הוא אכן עשה זאת, ללמד שהדבר אפשרי ושהוא יכול היה לעשות זאת עוד קודם לכן.

לא ניתן לקבל את נימוקי ביהמ"ש קמא לעניין גובה הפיצוי, שאינם עולים בקנה אחד עם שנפסק בערעור הראשון, כי המשיב יכול היה להוסיף לאתר הפתוח מסמך ב"וורד" שיפרט את העובדה שבעתירה נקבע כי אין אמת באמור במסמך המשמיץ וכן נקבע שהוא אף יכול היה להסיר כליל את הפרסום. אין להתערב בקביעה כי לא היתה למשיב כוונה לפגוע. עם זאת, יש להתערב בגובה הפיצוי, שאינו הולם את נסיבות העניין. 

לא יכול להיות חולק שמדובר בפרסום בעל תפוצה רחבה ביותר, שכן כל מי שחיפש מידע על המערער והקיש את שמו בגוגל נחשף לפרסום, המייחס למערער מרמה והונאה בקבלת תואר אקדמי. מדובר בפרסום המהווה פגיעה קשה ומשמעותית ביותר בשמו של המערער, שנותר בקישור במשך חודשים רבים. סכום הפיצוי הוגדל ל-25,000 ש"ח. כן נפסקו הוצאות, הן עבור הליך הערעור והן עבור ההליך בבית המשפט השלום שבו לא נפסקו הוצאות לזכות המערערות.