אין לראות בתיעוד של "הודעה באתר" משום המצאה כדין בנסיבות המקרה (החלטה, ביהמ"ש העליון, הרשם רון גולדשטיין):

העובדות: בקשת המשיבים לסילוק ערעור על הסף, בטענה כי הוגש באיחור. הערעור עוסק בפסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד [ת"א 19227-08-16], שקיבל את תביעת המשיבים, קבע כי הם בעליהם של דירה בה מתגוררת המערערת, והורה על פינויה ממנה. לפי מערכת "נט המשפט", פסק-הדין הומצא לב"כ המערערת באמצעות מנגנון "הודעה באתר" ביום 2.12.2019, כך שלכאורה נפל איחור בהגשת הערעור.

נפסק: דין בקשת הסילוק להידחות. תנאיה של תקנה 497ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (שהן החלות בנסיבות העניין), אינם מתקיימים בנסיבות המקרה, שכן ב"כ המערערת לא מסר את כתובת הדוא"ל שלו לצורך המצאה, קבלה או הגשה של כתבי טענות. בנסיבות אלה, אין לראות בתיעוד של ה"הודעה באתר" משום המצאה כדין. השאלה היא האם יש בנתון בדבר תיעוד הצפייה היזומה בפסה"ד, במערכת נט המשפט, כדי להוביל לסילוקו של הערעור על הסף מחמת איחור. דהיינו, האם יש להעדיף את חריג הידיעה על פני כלל ההמצאה. בנסיבותיו הקונקרטיות של העניין, התשובה לכך היא בשלילה.

נקודת המוצא היא כי כלל ההמצאה הוא הכלל המחייב בדין וכי סטייה ממנו צריכה להישמר למקרים חריגים. לכן, במקרה הרגיל יוטל הנטל להראות כי יש להחיל את חריג הידיעה – על הטוען להחלתו. ואולם, כאשר קיים תיעוד במערכת "נט המשפט" בדבר צפייה יזומה בהחלטה, יש מקום להפוך את הנטל, במובן זה שהנטל להראות כי אין מקום להחיל את חריג הידיעה יוטל על בעל הדין שצפה באופן יזום בהחלטה השיפוטית, ואי-עמידה בנטל זה תוביל, ככלל, להעדפת חריג הידיעה תחת כלל ההמצאה. בנסיבות אלה נדרש בעל-הדין שצפה בהחלטה לתת הסברים מפורטים ונימוקים משכנעים לאי-החלתו של חריג הידיעה [עניין גבעון - רע"א 6648/20].