אין מקום להטיל אחריות על פייסבוק בשל תוכן גולשים ואף לא להפוך את הרשת החברתית לצנזור (פסק-דין, שלום ת"א, השופט אילן דפדי):

העובדות: התובעת שימשה כמהנדסת העיר ר"ג ותחתיה עבדה בתה של הנתבעת 3. התובעת הגישה את תביעתה בגין פרסומים בפייסבוק, הכוללים לטענתה לשון הרע ופגיעה בפרטיותה. פרופיל בשם "איתי עמירם" ביצע את הפרסומים והנתבעת 3 הגיבה לאחד מהם. התובעת סברה כי פרופיל הפייסבוק פיקטיבי וכי מי שעומדת מאחוריו היא בתה של הנתבעת 3. התובעת טענה, בין היתר, כי פייסבוק חטאה בכך שסירבה להסיר את הפרופיל הנטען כפיקטיבי, וכן עת נמנעה מלהסיר את הפרסומים הפוגעניים, בניגוד לנוהל "הודעה והסרה". פייסבוק טענה כי אינה נושאת באחריות לפרסומים. הנתבעת 3 טענה כי התביעה הוגשה במטרה לפגוע בה בשל חשיפת שחיתויות שביצעה בתה.

נספק: דין התביעה להידחות. פייסבוק אינה אחראית לפרסומים [עניין דרורי - ת"א 42815-12-16]. בהיותה של פייסבוק מתווכת ביניים, שאינה מפרסמת תוכן אלא מהווה אך פלטפורמה לפרסומים שונים, היא אינה נושאת באחריות ישירה לתכנים אסורים לפי חוק איסור לשון הרע, שפורסמו על ידי צדדים שלישיים. כך גם לגבי פרסומים המהווים פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות ולגבי חוקים נוספים שפרסומים כאלה עומדים בניגוד להם. אין מקום להחיל את סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע. פייסבוק סיפקה פלטפורמה מקוונת פסיבית שאפשרה את ביצוע הפרסומים. היא לא יצרה את תוכן הדברים ומכאן שאינה יכולה להיות אחראית לו [עניין סודרי - ת"א 37692/03]. הטלת אחריות משפטית על ספק שירותים בגין עוולת לשון הרע או פגיעה בפרטיות תהפוך אותו למעשה "לצנזור" ולרשות מפקחת.

על מנת שניתן יהיה להטיל על פייסבוק אחריות למנוע את הפרסום, או להסירו, יש להודיע לה על כך, בהתאם לנוהל "הודעה והסרה" [עניין בורוכוב - ת"א 7830/00]. בעניין מבחן וודאות הפגיעה בנוהל זה, יש למנוע מצב בו החשש מפני תביעה תוביל מפעילת פלטפורמה כגון פייסבוק לצנזר פרסומים ללא הצדקה. מהפרסומים עולה כי הביטוי שכוון כלפי התובעת נכתב כחלק מתיאור אי-סדרים ומעשי שחיתות לכאורה, של גורמים שונים בעירייה, אותם התיימר לחשוף הכותב בפרופיל איתי עמירם. אף שמדובר בביטויים קשים, לא ניתן להתעלם מהקשר הדברים לו נחשף הקורא הסביר, שיכול להובילו למסקנה כי מדובר בחלק מביקורת אופוזיציונית כלפי גורמים הנושאים בתפקיד ציבורי בעירייה.

בהסרת הדברים יש כדי לפגוע בחופש הביטוי ובאפשרות הציבור הרחב להביע ביקורת. ודאי, שאין מקום להסרת הפרסומים מקום בו פייסבוק אינה יכולה לדעת האם קיים אמת בפרסומים. מאחר שאין מדובר במקרה קיצוני של פגיעה משמעותית, חד משמעית ובלתי מוצדקת בו קיימת ודאות לפגיעה אסורה, אזי גם לו הייתה נמסרת הודעה לפייסבוק בדבר הפרסומים ובקשה להסרתם, לא היה מקום לכך שכן אין מקום שפייסבוק תשמש כצנזור או בית משפט. קביעה אחרת תגרום לאפקט מצנן שלא לצורך ולחשש שמנגנון הודעה והסרה ינוצל לרעה כאמור לעיל. מאותם טעמים יש גם לדחות את התביעה לפגיעה בפרטיות. התובעת אף לא הוכיחה כי פייסבוק נחשפה לכלל הפרסומים.

הדברים שכתבה הנתבעת 3 בתגובית לאחד הפרסומים מהווים לשון הרע, שכן יש בהם כדי לפגוע בשמה של התובעת. הנתבעת 3 אינה יכולה להיחשב כתמת-לב, שכן הדברים נכתבו על-ידה במכוון. חרף זאת, אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי כספי בגין הדברים. צירופה של הנתבעת 3 לתביעה נעשה משיקולים זרים ומתוך כוונה להפעיל לחץ על בתה של הנתבעת, לאחר שהתובעת סברה כי היא העומדת מאחורי הפרופיל הפיקטיבי. סכום התביעה המופרז והמוגזם נתבע בגין תגובית אחת בלבד שהחשיפה אליה נמוכה יחסית ושפורסמה שנתיים קודם לכן. השינויים שאמצעי הפרסום השונים באינטרנט ובפייסבוק יצרו מחייבים התייחסות שונה בכל הקשור לפרסום תגוביות.