פיצוי בשל פרסום כוזב ובוטה בפייסבוק, שכלל האשמה פוגענית והצגת התובעת כ"סוכנת" של הביטחון המסכל הפלסטיני (פסק-דין, שלום י-ם, השופט אוהד גורדון):

העובדות: תביעת לשון הרע שעניינה בפוסט שפרסם הנתבע בפייסבוק. הפרסום נכתב כתיאור שיחה שערך הנתבע עם מי שמוצג כ"בכיר" פלסטיני, שמסר לנתבע מידע אודות "סוכנים ישראלים" ובמסגרת זו מסר כי לביטחון המסכל הפלסטיני יש "סוכנת בשם נטע חזן" (התובעת). הפוסט הניב תגובות גולשים שכללו התייחסות חריפה מאוד כלפי התובעת. התובעת טענה כי הנתבע הוא "טוקבקיסט אנטי-שמאלני" שפרסם את הדברים במטרה לפגוע בה. הנתבע טען, בין היתר, כי התביעה מונעת ממניעים זרים וכי הפרסום הוא אמת.

נפסק: הפרסום ברשת החברתית עונה להגדרת "פרסום" ותכניו הם לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע. פרסום ברבים הנחזה כ"חשיפה" שמקורה בבכיר פלסטיני של מידע פנימי ו"רגיש", לפיו ישראלית משמשת כ"סוכנת" של הביטחון המסכל הפלסטיני, תוך ייחוס לה של בגידה בעמה ובמדינתה ובצירוף שמה ותמונתה, הוא פרסום שעלול בהחלט לפגוע בשמה הטוב ובעיסוקה של התובעת, לבזותה ולהפכה מטרה לשנאה, לבוז או ללעג בעיני הבריות. אם נדרשת המחשה לפוטנציאל זה, הרי שהוא מצוי בהתממשותו בתגובות בפועל ל"פוסט", בהן "זכתה" התובעת למטחי נאצות.

הנתבע לא עמד בנטל להוכיח את הגנתו המרכזית של אמת בפרסום. דבר שהציג לא הוכיח את שטען בפרסום עצמו. הנתבע אף לא פעל בתום לב במשמעותו הרלבנטית להגנות להן טען, כאשר פרסם את הדברים מושא ההליך. יש לקבוע כי הנתבע ביקש לפגוע בתובעת עת ביצע את הפרסום. ריבוי הפרסומים ותכניהם, לעיתים בחזרה על הטענה להיות התובעת "סוכנת" של גוף עוין ולעיתים תוך איחולים מפורשים כי יאונה לה רע, מוסיף ומחדד את המסקנה בדבר רצונו של הנתבע לפגוע בתובעת.

נסיבות המקרה מחייבות לפסוק פיצוי של ממש לתובעת. הנתבע כשל בפרסום כוזב ובוטה, שכלל האשמה פוגענית לבגידה ושימוש של התובעת כ"סוכנת" בשירות גורם עוין. זאת פרסם תוך שליבה וחידד את דבריו והשתמש ברשת החברתית המאפשרת תפוצה רחבה, ושבה עלול פרסום מעין זה להתפשט כאש בשדה קוצים. הנתבע יפצה את התובעת ב-65,000 ש"ח וכן יישא בהוצאות התובעת בסך 4,500 ש"ח ובשכר טרחת עו"ד בסך 13,000 ש"ח.