מנהלי תאגידים אינם יכולים להשתמש בתיבות דוא"ל פרטיות לניהול עסקי התאגיד, בבחינת הקמת מעין "עיר מקלט" וירטואלית לימי סגריר (החלטה, מחוזי ת"א, השופט חגי ברנר):
העובדות: בקשת מפרקיהן של חברות אוסטרליות להסמיך את באי-כוחם לבצע חיפוש בארבע תיבות דוא"ל של המשיב 1, לפי רשימת מילות חיפוש. המפרקים טענו כי המשיב השתמש בתיבות הדוא"ל בקשר לענייני החברות שבפירוק, וכי גם לאחר שמחק מהתיבות את הקבצים הנוגעים לחברות, הוא המשיך לקבל מבנקים הודעות דוא"ל בקשר לחברות. לטענת המפרקים, תיבות הדוא"ל מכילות בסבירות גבוהה מידע ומסמכים הנוגעים להתנהלות העסקית של החברות ולזכויותיהן ונכסיהן.
המשיב טען כי הדין אינו מאפשר למפרקים לחפש בתיבות דוא"ל פרטיות, וכי הסעד המבוקש הוא פולשני וקיצוני, ללא עיגון בדין. המשיב טען עוד כי היתה לו מעורבות מצומצמת מאוד בלבד בניהול השוטף של חלק מהחברות. המשיבות הנוספות הן גוגל ישראל וגוגל ארה"ב, שטענו כי אין בסיס למתן הצו נגדן.
נפסק: נקודת המוצא לדיון היא הנחיתות האינפורמטיבית בה מצויים בעלי תפקיד בחברה חדלת פירעון בבואם למלא את התפקיד המוטל עליהם. בקשתם של המפרקים במקרה זה נועדה על מנת להתחקות אחר פעילותן של החברות שבפירוק, נכסיהן וזכויותיהן. המחוקק ראה טעם רב במתן סמכויות לבעלי תפקיד לשם חקירה ואיסוף מסמכים ומידע.
לו היה מדובר בתיבות דוא"ל של החברות שבפירוק, איש לא היה מעלה על דעתו לכפור בזכותם ואף בחובתם של המפרקים לקבל לרשותם את כל ההודעות שנאגרו בתיבות, שהרי המידע האצור בהן הוא אחד מנכסי החברה. ברם, במקרה זה מדובר בתיבות דוא"ל פרטיות. אין חולק כי תיבת דוא"ל עלולה לכלול אינספור פריטי מידע רגישים ביותר ובעלי אופי אישי ופרטי. יותר משהיא תיבת דואר במובן הקלאסי, מדובר למעשה בארכיון דיגיטלי [עניין סטריקובסקי - רע"א 129/17].
מאידך, החברות שבפירוק לא החזיקו בתיבות משל עצמן ולכן המשיב השתמש בתיבות הפרטיות שלו (לפחות בחלקן), לצורך העברה וקבלה של הודעות הנוגעות לפחות לשתיים מהחברות. המשיב, במו ידיו, הביא על עצמו את המצב בו הודעות פרטיות שלו משמשות בערבוביה עם הודעות הנוגעות לחברות. המפרקים זכאים לעיין בכל תכתובת של המשיב או עם המשיב, שנעשו בכובעו כמנהל החברות. הקושי המעשי הוא לאתר ולבודד את ההודעות שלמפרקים זכות לעיין בהן, מתוך כלל ההודעות הפרטיות שאינן מעניינם. אין כל סיבה שמצב זה יפעל לחובת המפרקים דווקא, ולא לחובת המשיב.
יש למנוע מצב בו מנהלי תאגידים יבחרו להשתמש בתיבות דואר פרטיות לשם ניהול עסקי התאגיד, בבחינת הקמתה של מעין "עיר מקלט" וירטואלית לימי סגריר, בכך שהודעות עסקיות השייכות לתאגיד יתערבבו להן עם הודעות פרטיות, כדי למנוע מבעל התפקיד גישה מלאה לתיבות הדואר של התאגיד שקרס. ניתן לנטרל במידה רבה את מידת הפגיעה בפרטיות המשיב, באמצעות הגבלת החיפוש למילות חיפוש מוגדרות מראש, כך שהחיפוש יעלה בחכתו רק את המסמכים הנוגעים לחברות שבפירוק, ולא מסמכים אישיים של המשיב שאין להם כל נגיעה לתחומי פעילותם של המפרקים.
התייתר הצורך להכריע בבקשה המכוונת נגד גוגל ישראל וגוגל ארה"ב. עם זאת, לגוגל ישראל אין כל נגיעה למידע שמבוקש לעיין בו, ואילו באשר לגוגל ארה"ב, אין למפרקים סמכות לפעול כלפי צדדים שמקום מושבם בארה"ב, שהרי סמכותם כבעלי תפקיד זרים הפועלים בישראל מכח צו הכרה בהליך זר, היא לפעול בישראל ובה בלבד. במסגרת ההליך הנוכחי לא ניתן למתוח עד בלי די את סמכותם, שגם ככה מקורה בבתי המשפט באוסטרליה, באופן שזו תשתרע גם לגבי גופים שמקום מושבם בארה"ב.