אין מקום לתת צו מניעה לטבולה לשימור ההסכם בינה לבין וואלה! (החלטה, מחוזי ת"א, השופטת איריס לושי-עבודי):

העובדות: בקשה לצו מניעה זמני. המבקשת עוסקת בשירותי המלצת תוכן במדיה דיגיטלית. המבקשת פיתחה פלטפורמה המשתמש בשטחי פרסום דיגיטליים השייכים לבעלי-נכסים דיגיטליים כדוגמת המשיבה. בין הצדדים מתקיים שיתוף פעולה מסחרי מכוח שורת הסכמים, האחרון ביניהם משנת 2018. בסוף חודש ינואר 2021 הודיעה המשיבה למבקשת על סיום ההתקשרות בין הצדדים. המבקשת ביקשה, בין היתר, כי ביהמ"ש יורה למשיבה להימנע מביטול ההסכם ומכל מעשה שנועד להסיר את רכיבי המבקשת המוטמעים באתר המשיבה.

נפסק: יש לדחות את הבקשה. לב המחלוקת נוגעת לפרשנות הסעיף בהסכם בין הצדדים שעניינו בתקופת ההסכם וסיום ההסכם, והאם פסקת הביטול מקנה למשיבה את הזכות לבטל את ההסכם בכל עת ומכל סיבה, אף אם לא בוצעו הפרות כלשהן, וזאת בכפוף לתשלום פיצוי מוסכם. בקשה הוגשה שלא בתום-לב ויש לדחותה מן הטעם הזה לבדו ואף מבלי להידרש ליתר התנאים למתן סעד זמני. היה מקום שהמבקשת תציג בבקשה את הדברים כהווייתם, לרבות ציטוט מלא ומדויק של לשון ההסכם, ולא בצורה שאינה מדויקת, מגמתית ונחרצת, שיש בה לכאורה כדי להטעות את ביהמ"ש ואת הצד השני.

פסקת הביטול, שלשונה ברורה, מקטינה את סיכויי התביעה של המבקשת בכל הקשור לסעד של אכיפת ההסכם ובכך משליכה גם על הבקשה לצו מניעה זמני. קשה לקבל את פרשנות המבקשת, לפיה פסקת הביטול אינה עוסקת בזכות ביטול ההסכם המוקנית למשיבה, כי אם בפיצוי מוסכם במקרה של ביטול שלא כדין של ההסכם. זאת, שעה שלשונה של פסקה זו דנה במפורש בכניסתו של הביטול לתוקפו כנגד מכתב חתום על-ידי מנכ"ל המשיבה, בכל עת ומכל סיבה. יתרה מכך, אין מחלוקת כי ההסכם נוסח על-ידי המבקשת ויסודו בהסכם "גנרי" שלה עם בעלי-נכסים שונים. בנסיבות אלה, במקרה של ספק פרשני חל הכלל הקבועה בסעיף 25(ב1) לחוק החוזים. הבקשה נדחתה. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 30,000 ש"ח.