חוק איסור לשון הרע אינו כולל הסדר לחשיפת פרטי גולש אנונימי (החלטה, מחוזי ת"א, השופטת יהודית שבח): 

העובדות: בקשת המשיבה 2 לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר עילה. בתביעה נתבקש כי יינתן צו המורה למשיבות, וואלה ופייסבוק, למסור למבקשת את כתובת האינטרנט של משיב 3, על-מנת לחשוף את זהותו האנונימית. הרקע הוא תגוביות שהתפרסמו באתרי המשיבות שהמבקשת טוענת כי מקימות לה עילת תביעה בשל לשון הרע. המשיבה 2 סמכה את בקשתה על הלכת רמי מור [רע"א 4447/07], שקבעה כי לא קיימת כיום מסגרת דיונית הולמת למתן צו המורה לחשוף את זהותו של גולש אנונימי, וכי אין 'להמציא' מסגרת כזו ב'חקיקה שיפוטית'.

נפסק: המבקשת לא התייחסה לשינוי כלשהו במצב המשפטי מאז מתן פסק דין מור שיש בו להכשיר את הגשת התביעה כפי שהוגשה. לאחר פס"ד מור נוסף הסדר חקיקתי בחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, שעניינו "חשיפת זהותו של עושה פעולה בתוכן ברשת תקשורת אלקטרונית". חוק איסור לשון הרע אינו כולל הסדר מקביל. גם אם ניתן היה לפרש את תקנות סדר הדין האזרחי הקודמות, ולו בדוחק, כמאפשרות הגשת תביעה נגד נתבע בלתי ידוע, אין ניתן עוד לעשות כן תחת התקנות הנוכחיות. לפי ההסדר הנוהג כיום, הקבוע בתקנה 10(5), יש לציין בכתב התביעה את "שם הנתבע, ומספר זהותו אם ניתן לבררו". חרף הפסיקה לפיה תימחק על הסף תביעה רק במקרים חריגים, הרי באין הסדר המקים אדן דיוני לתביעה, יש להורות על מחיקתה על הסף.