מדיניות בנק השוללת באופן גורף פעילות במטבעות דיגיטליים - אינה מדיניות סבירה (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת לימור ביבי):

העובדות: עתירת התובעים, בני-זוג, להורות לבנק הנתבע לקבל לחשבונם בבנק כספים שמקורם במסחר במטבע דיגיטלי מסוג ביטקויין. הבנק סירב לאפשר הפקדת כספים שמקורם במטבעות דיגיטליים-וירטואליים בחשבון התובעים בבנק. 

נפסק: במרכז ההליך מצוי שירות שלקוח מבקש מבנק לספק לו ושהבנק סבור כי יש לו הזכות החוקית לסרב לספק. מדובר במתח בין חובת הבנק לספק ללקוח שירות בנקאי, אלא אם יצביע על טעם סביר המצדיק סירוב לספק שירות כאמור, לבין חובות שהוטלו על התאגידים הבנקאיים במסגרת המאבק בהלבנת ההון ובטרור, שבהתאם לדין לאורן רשאים ואף חייבים התאגידים הבנקאיים לסרב למתן השירות. טענות הצדדים בדבר סבירות הסירוב התמקדו בכך שהסירוב סביר בהינתן משבר האמון בין הצדדים וכן כי הסירוב סביר הואיל והוא מבוסס כדין על מדיניותו הסבירה של הבנק המושתתת על סיכונים הגלומים בפעילות. נוספה גם השאלה האם מדובר בשירות חיוני ובהתאמה לה - האם מלכתחילה מדובר בשירות שסעיף 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, מטיל חובה על הבנק לספקו.

אין ממש בטענת הבנק ולפיה אין מדובר בשירות חיוני, קרי אין מדובר בשירות הנכלל מלכתחילה בגדר החובה למתן שירות הקבועה בסעיף 2 לחוק. התובעים תובעים לקבל כספים לחשבון העו"ש המתנהל בבנק הנתבע. קבלת כספים לחשבון העו"ש נכללת בסעיף 2(א)(2) לחוק הנסב על ניהול חשבון העו"ש. הבנק עצמו אינו סבור שקבלת כספים לחשבון העו"ש אינה חלק אינהרנטי מניהול חשבון עו"ש. אלא, שלטענת הבנק העובדה שמקור הכספים הוא במסחר במטבעות דיגיטליים היא זו ההופכת את השירות של קבלת הכספים ללא חיוני. טענה זו נעדרת כל תימוכין בדין ומשכך אין לקבלה. השירות נשוא הדיון, שהוא שירות של קבלת כספים לחשבון עו"ש, מלכתחילה נכלל בגדר החובה בהתאם לסעיף 2 וזאת, אלא אם יוכח סירוב סביר למתן שירות זה. קביעה זו עולה בקנה אחד עם לשון הסעיף שמחייב מתן שירות של ניהול חשבון עו"ש ללא סייג הנוגע למקור הכספים שמבוקש להפקידם לחשבון. היא עולה בקנה אחד עם הפסיקה שקבעה כי שירות ניהול חשבון עו"ש הוא שירות חיוני והיא הולמת את מהותם של הבנקים כגופים דו מהותיים ואת היקף החובה החלה עליהם למתן שירות הנובע, בין היתר, מכך שבמסגרת הדין יוחדה להם הזכות למתן שירות כאמור.

ככלל יכול הבנק להצדיק סירוב למתן שירות במשבר אמון שחל ביחסיו עם לקוח. כלל זה אינו חל במקרה זה. נדחתה טענת הבנק כי נפל פגם בהתנהלות התובעים עת לא הצהירו, כבר בפתיחת החשבון, על האפשרות שיפקידו כספים שמקורם במטבעות דיגיטליים בחשבון. יש ממש בטענת הבנק כי התנהלות התובעים אינה נקייה מפגמים. אמנם התובעים ניסו להטעות את הבנק עת העבירו 100,000 ש"ח מחולק ל–13 פעימות, כל אחת מהן נמוכה מ-10,000 ש"ח, על מנת להסוות העברות אלו מהבנק (וכן העברה שנעשתה בניגוד להוראת הבנק). עם זאת, אין בהתנהלות זו להצדיק סגירת חשבון הבנק או סירוב למתן שירות לתובעים – בהינתן שהבנק עצמו לא סבר בזמן אמת כי יש להטיל על התובעים סנקציה כזו. לפיכך, יש לבחון האם מדובר בסירוב סביר בהינתן טיב הפעילות.

מדיניות בנק השוללת קטגורית, באופן גורף, ושלא תוך התייחסות פרטנית לנסיבות הקונקרטיות, פעילות במטבעות דיגיטליים - אינה מדיניות סבירה. ככלל על הבנק למדרג פעילויות בהתאם לסיכונים הכרוכים בהן ולהתאים, בהתאם למדרוג, פעילויות מונעות סיכון או מקטינות סיכון. באשר למטבעות דיגיטליים - בהינתן שקיימת קשת של פעילויות הקשורות במטבעות אלה, יש למדרג כל פעילות לפי הסיכון הכרוך בה ובהתאמה לכך לקבוע את הצעדים מונעי הסיכון. לא ניתן להסתפק בקביעת איסור פעילות גורף. בנוסף, יש מקום להרחיב את היקף ההתערבות השיפוטית על החלטות התאגידים הבנקאיים מקום בו קיימת התנגשות בין חובת הבנקים למתן שירות אל מול חובותיהם לפי החקיקה בדבר איסור הלבנת הון וטרור.

ניתן לחלק את הפעילות הנוגעת למטבעות הדיגיטליים לשני נתיבים: נתיב המטבע והשני נתיב הכסף [עניין ישראמיינרס - ת"א 14643-04-18]. באשר לנתיב המטבע, נסיבות רכישת המטבעות על-ידי התובעים מניחות את הדעת. העובדה שעסקת הרכישה היא עסקה בתמורה נמוכה (בהתחשב בשערו הנמוך של מטבע הביטקויין באותו מועד), שוללת אפשרות או סיכון להלבנת הון בעסקה זו. אין ממש בטענה כי מדובר בעסקה נטולת היגיון כלכלי. בהינתן שמהמועד בו נרכשו המטבעות ועד למועד בו הועברו לחשבון התובעים בחברת "ביטוסי" הם היו בארנק דיגיטלי אחד בשליטת התובעים – הרי שהסיכוי שבמטבעות אלו באופן ספציפי קיים סיכון הקשור בהלבנת הון – על פניו אינו קיים. על פניו, אין בעייתיות בנתיב זה. 

באשר לנתיב הכסף, נטען כי המטבעות הועברו לחשבון התובעים ב"ביטוסי" ונמכרו באמצעות הפלטפורמה שחברה זו מפעילה, כאשר התמורה מוחזקת מאז מכירתם בנאמנות עבור התובעים בחשבון הבנק של ביטוסי. ביטוסי מנהלת חשבון בבנק דיסקונט ועושה כן ללא כל מגבלה ומבלי שנדרשה לצו שיפוטי. קרי – בנק דיסקונט אינו מוצא בעייתיות בפעילותה של ביטוסי ומשכך, בבחינת קל וחומר שהוא יודע לנהל את הסיכונים הכרוכים בפעולתה. בנסיבות בהן בנק דיסקונט מנהל את הסיכונים הכרוכים בפעילות ביטוסי, שהם על פניו ובאופן מובהק גדולים יותר מאלו הכרוכים בחשבון התובעים, לא ניתן לקבל טענות הבנק שאינו יודע או יכול לנהל את הסיכונים הכרוכים בחשבון התובעים או בפעילותם בכל הנוגע לנתיב הכסף – שמקורו בחברת ביטוסי.

התביעה התקבלה. בכפוף להצגת מסמכים מסוימים, לא ימנע הבנק מהתובעים להעביר את הכספים המוחזקים על ידי התובעים בחשבון ביטוסי, שמקורם במכירת המטבעות הדיגיטליים שררכשו התובעים ומכרן באמצעות חברת ביטוסי. הבנק יישא בהוצאות בסך 20,000 ש"ח.