שאלת הסמכות המקומית בתביעות ספאם, גם לפי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות (פסק-דין, מחוזי חיפה, השופטת בטינה טאובר):

העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש השלום קריות [תא"מ 41618-07-20], שהורה, לבקשת המשיבות, על העברת התביעה למחוז דרום. ענין התביעה בטענת המבקש כי המשיבות הפרו את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, כאשר שלחו לו לכאורה "דבר פרסומת" ללא הסכמתו. המשיבות טענו כי מקום מגוריהן ועסקיהן הוא במחוז דרום וביהמ"ש נעתר לבקשתן להעברת התביעה לשם. מכאן בקשת רשות הערעור.

נפסק: יש לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור. ביהמ"ש העליון קבע, בעניין גרופהום יזמות [בש"א 7089/16], כי כללי הסמכות המקומית מאפשרים לנפגע להגיש תובענה לפי סעיף 30א במחוז השיפוט בו הוא מתגורר, ככל שזהו מקום קבלת הספאם. לא היה מקום להיעתר לבקשת המשיבות להעברת הדיון לבית משפט השלום במחוז דרום. 

הגם שהחלטת ביהמ"ש ניתנה בטרם נכנסו לתוקף תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אין בהוראת תקנה 7(א) הדנה בסוגית הסמכות המקומית לשנות מן האמור. תקנה זו קובעת כי קיימת סמכות שיפוט במקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים, שהוא מקום קבלת המסרונים, המצוי במסגרת סמכותו של ביהמ"ש קמא. התביעה תמשיך ותתברר בביהמ"ש השלום קריות. המשיבות יישאו בהוצאות המבקש בסך 500 ש"ח.